זהר

שמג) והכא כתיב מצוה, כד״א מצות המלך היא. מדוע אתה עובר את מצות המלך. כי מצות המלך. ותאנא, יסודא ושרשא במלכא מתעטרין כחדא. והאי הוא דוכרנא ופתחא לכל שאר כתרין. דכתיב, פתחו לי שערי צדק. וכתיב, זה השער ליי׳. וע״ד כתיב, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי׳, לאכללא בהאי כל שאר כתרין. וע״ד אינון סהדי סהדותא, ולא קיימי בדוכתייהו בגין דאיהי מצות.

פירוש הסולם

שמג) והכא כתיב מצוה וכו׳: וכאן כתוב מצוה, דהיינו וזכרתם את כל מצות ה׳. משום שהמלכות נקראת מצוה, כש״א, מצות המלך היא. הרומז למלכות. מדוע אתה עובר את מצות המלך. כי מצות המלך. שכל אלו רומזים על המלכות הנקראת מצות המלך. ולמדנו, היסוד, שהיא ספירה אחרונה דז״א, והשורש, שהוא הכתר, שהוא שורש כל, מתעטרים יחד במלכות. וזו המלכות, היא הזכרון והפתח לכל שאר הספירות. שכתוב, פתחו לי שערי צדק. שהיא מלכות הנקראת צדק. וכתוב אחריו, זה השער לה׳. להיותה השער לכל הספירות. וע״כ כתוב וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳, שהכתוב בא לכלול בזה, במלכות, כל שאר הספירות אשר במלכות הנקראת מצות, נקראות כל הספירות הנכללות בה בשם מצות וע״כ למדנו (לעיל אות שכ״ג) סהדי סהדותא ולא קיימי בדוכתייהו, שהספירות דז״א מעידים עדות, שמגלים הארת חכמה הנקראת עדות. ואינם עומדים במקומם בז״א, משום שהיא מצות, כי הציצית ה״ס המלכות נקראות מצוה, והספירות דז״א הכלולות בה נקראות מצות. וע״כ הם שלא במקומם, בז״א, אלא במלכות.