זהר

שמב) פתחא תניינא, רשימא לסטר צפון, וביה קיימא את חד, ואיהי את ד'. ודא קיימא ונצצא, סלקא ונחתא, ולהטא בההוא פתחא. לזמנין נציץ בנציצו, ולזמנין אתטמר ההוא נהורא, ולא נהיר. ועל דא, את דא לא קיימא בקיומא תדיר, ואת דא אתרשים בההוא פתחא.

פירוש הסולם

שמב) פתחא תניינא וכו': פתח השני רשום לצד צפון, שהוא גבורה, ובו עומדת אות אחת, והיא אות ד' של השם אדנ"י. וזו עומדת ומתנוצצת עולה ויורדת ולוהטת בפתח ההוא שבצפון. לפעמים נוצצת בהתנוצצות, ולפעמים מסתתר אור ההוא ואינו מאיר. פירוש, כי ד זו היא הפתח בצפון שהוא קו שמאל, וכשיש לו חסדים הוא מאיר. וכשאין לו חסדים מימין אינו מאיר. וע"כ נקרא דלת, שהוא לשון דלות. כי החכמה שבשמאל אינה מאירה בלי חסדים. וע"כ אות זו אינה עומדת בקיומה תמיד. ואות זו נרשמה בפתח ההוא.