זהר

שמב) ברא אלקים, הה"ד, ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, מאי להשקות את הגן, לאשקאה ולקיימא ליה, ולאסתכלא ביה, בכל מה דאצטריך. אלקים: אלקים חיים, דמשמע בראשית ברא אלקים, ודאי על ידא דההוא נהרא, בגין לאפקא כלא, ולאשקאה כלא.

פירוש הסולם

שמב) ברא אלקים, הה"ד ונהר יוצא מעדן להשקות וגו': ​ברא אלקים היא כמ"ש ונהר יוצא וגו'. כי ברא היא לשון חוץ מלשון פוק תני לברא. והיינו שכתוב, ​ונהר יוצא מעדן. כי ברא פירושו שהוציא הבינה לחוץ מראש א"א, שנקרא ראשית, אשר יציאה זו מרומזת בהכתוב ונהר יוצא מעדן, כי ונהר פירושו בינה, עדן הוא חכמה, וע"י עלית המלכות לראש א"א יצא הנהר לחוץ מחכמה מאי להשקות את הגן, לאישקאה, ולקיימא ליה, ולאסתכלא ביה בכל מה דאצטריך, שואל מהו להשקות את הגן. ומשיב שפירושו הוא, להשקות את המלכות הנקראת גן ולקיים אותה, ולהסתכל בה בכל מה שהיא צריכה, לאשקאה, היינו השפעת המוחין דהארת חכמה המכונים שתיה, בסו"ה אכלו רעים ושתו ושכרו דודים, (כמ"ש להלן בראשית ב' במראות הסולם דף ל"ז אות ח') לקיימא, פירושו הלבשת החכמה בחסדים שאז המוחין בני קיום, ולאסתכלא בכל מה דאצטריך, היינו להביאה לגמר התקון. כי לולא יציאת הנהר לחוץ מעדן לא היתה המלכות מוכשרת לקבל שום מוחין (כנ"ל דף ז' ד"ה וכבר) ומכ"ש שלא היתה באה לגמר תקונה, כי ע"י המוחין שמקבלת באה לאט לאט לגמר התקון, (כמ"ש לעיל בהקדמת הזהר דף ק"א ד"ה ואיהו ע"ש).
אלקים, אלקים חיים, דמשמע בראשית ברא אלקים ודאי על ידא דההוא נהרא אלקים, שבהכתוב בראשית ברא אלקים, פירושו בינה, הנקראת אלקים חיים, בעת שחוזרת לחכמה, כי המשמעות של בראשית ברא אלקים, הוא ודאי רק ע"י הנהר הזה. אשר ברא היא יציאת הנהר מעדן. אלקים, הוא חזרת הנהר לעדן. כי ביציאת הנהר מעדן נפלו אתוון אל"ה למטה, ועתה אחר שמחזרת אתוון אל"ה שלה אליה, היא חוזרת לראש א"א ונעשית חכמה, ואח"כ מלבשת החכמה בחסדים, אז מצטרפים אתוון אל"ה לאתוון מ"י, ונשלם בהבינה, השם אלקים. ונקרא אלקים חיים, להיותה בבחינת חכמה, הנקראת אור החיה: בגין לאפקא כלא ולאשקאה כלא, כדי להוציא ולהאציל הכל, ולהשקות את הכל, דהיינו להשפיע מוחין דחכמה לכל, המכונה שתיה, כנ"ל.