זהר

שמב) ותאנא, מאן דאקרי אדם, ונשמתא נפקת מניה, ומית. אסיר למיבת ליה בביתא, למעבד ליה לינה על ארעא, משום יקרא דהאי גופא, דלא יתחזי ביה קלנא, דכתיב, אדם ביקר בל ילין, אדם דהוא יקר מכל יקרא, בל ילין. מ״ט. משום דאי יעבדון הכי, נמשל כבהמות נדמו. מה בעירי לא הוו בכללא דאדם, ולא אתחזי בהו רוחא קדישא, אוף הכא כבעירי, גופא בלא רוחא, והאי גופא, דהוא יקרא דכלא, לא יתחזי ביה קלנא.

פירוש הסולם

שמב) ותאנא מאן דאקרי וכו׳: ולמדנו, מי שנקרא אדם, והנשמה יצאה ממנו, ומת. אסור להלין אותו בבית לעשות לו לינה על הארץ, משום כבוד הגוף הזה שלא יהיה נראה בו הבזיון, שהוא גוף בלא נשמה. שכתוב, אדם ביקר בל ילין, שפירושו, אדם שהוא יקר מכל יקר, בל ילין, אחר מיתתו, מה הטעם. הוא משים שאם יעשו כך, נמשל כבהמות נדמו, שלאחר מיתתו נמשל לבהמה, מה בהמות לא היו בכלל אדם, שע״כ לא נראה בהם רוח קדוש, אף כאן, באדם המת, הוא כבהמה, גוף בלא רוח. וע״כ, הגוף הזה, שהוא יקר מכל, לא יהיה נראה בו בזיון.