זהר

שמב) ופקודיו דעשה אינון מאכלין דקב״ה. ופקודין דלא תעשה פרנסה לסמא״ל, למאן דעבר עלייהו, ואלין הוה קריב עשו ליצחק, ואמר ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו. וסמא״ל בגינייהו הוה קריב לשמאלא, לאטעמא לקב״ה מחובין דבנוי. דאינון מאכלין מרירן. דבגינייהו אתמר ואת עשו שנאתי. עמודא דאמצעיתא, מתמן אתיהיבת אורייתא, דאיהי כלילא דימינא ושמאלא.

פירוש מעלות הסולם

שמב) ופקודין דעשה אינון וכו׳: ורמ"ח מצות עשה שה״ס חסדים, הם המאכלים של הקב״ה, שה״ס ז״א שעיקרו הוא חסדים. ומצות לא תעשה, שהם התקונים של המשכת הארת חכמה, הם פרנסה לסמא״ל למי שעובר עליהם, וממשיך את הארת חכמה דשמאל ממעלה למטה, ולא לפי התיקונים שיאירו ו״ק דחכמה לבד, ואותם היה מקרב עשו ליצחק, ואמר לו יקום אבי, כי הארת ג״ר נקראת קימה, ויאכל מציד בנו. וסמא״ל שהוא שרו של עשו, בשביל אלה הרוצים להמשיך את הארת ג״ר דשמאל בלי התקון של הקו האמצעי, היה מקרב את קו השמאל, ומגבירו על קו ימין, להטעים אל הקב״ה שהוא השכינה מבחינת קו שמאל דז״א, שהיא כעין יצחק שהוא קו שמאל דז״א, (רע״מ פרשת פנחס אות תכ״ה ובמראות הסולם שם אות י״ג — א). מחטאם של בניו, כי המשכת ג״ר דשמאל בלי חסדים דקו הימין ע״י התקון של הקו האמצעי, הוא השורש לכל החטאים והעונות. שהם מאכלים מרים כי השמאל בלי המתקה של החסדים מקו הימין הוא חושך ומר. שבשבילם נאמר ואת עשו שנאתי. עמוד האמצעי שה״ס תפארת משם ניתנה התורה שהיא כוללת ימין ושמאל, ומכריע בין ב׳ הקוים של ימין ושמאל, ומשלים ביניהם באופן ששניהם מאירים, כי קו הימין הכלול מקו השמאל מאיר מלמעלה למטה בהארת ג״ר. וקו השמאל הכלול מן קו הימין מאיר ממטה למעלה בהארת ו״ק דחכמה המלובשת בחסדים.
ביאור הדברים: ז״א נקרא תורה, והמוחין שלו הם אור התורה הכלול מתרי״ג מצוות שהם רמ״ח מצות עשה, ושס״ה מצות לא תעשה, וה״ס ימין ושמאל, כי ימין פירושו אור חסדים, ושמאל פירושו אור החכמה, וב׳ הטעמים שבמרכא כפולה מורים על יחוד ב׳ הקוים ימין ושמאל, שנעשה ע״י הקו האמצעי שהוא ז"א הנקרא תורה, כמ״ש (בסוף אות שמ״ב) עמודא דאמצעיתא מתמן אתייהיבת אורייתא דאיהי כלילא דימינא ושמאלא.
והנה סוד רמ״ח מצוות עשה, הם ממשיכים חסדים מכוסים מפני שהם באים מחג״ת דז״א, שהם חסדים מכוסים, ונחלקים לפי ג׳ הקוים שבז״א, אשר ב׳ הספירות חסד וגבורה, שה״ס ב׳ הקוים ימין ושמאל הנמשכים לו מבינה, הם מאתיים, כי ספירות הבינה הן בסוד מאות. וספירת תפארת שהיא בחינת ז״א עצמו המכריע ומתקן ב׳ הקוים דבינה, נבחן לארבעים ושמונה, כי יש בו י״ב צרופי הוי״ה שבכל צרוף ד׳ אותיות והם מ״ח, ומכאן הוא מספר רמ״ח מאתיים מחסד וגבורה ומ״ח מתפארת.
וסוד שס״ה לא תעשה הן שס״ה תקונים להעלים את ג״ר דחכמה דשמאל המאירים ממעלה למטה ולהמשיך הארת החכמה בדרך עליה, ממטה למעלה שהוא ו״ק דחכמה לבד, ולפיכך סוד שס״ה לא תעשה הן במלכות, שמקום עמידתה הוא מחזה ולמטה דז״א ששם המקום של הארת חכמה ממטה למעלה, כי נה״י דז״א מתלבשים במלכות. ולכן הם במספר שס״ה, כי שלש ספירות וחצי שהן חצי תפארת ונה״י שיש מחזה ולמטה נחלקות כל אחת למאה והן ש״נ בחינות. ולהיותן תקון החכמה שה״ס ג״ר י״ה, ע״כ נתוסף עליהן ט״ו שבגימטריא י״ה, והן שס״ה בחינות, אמנם כל הכח של שס״ה תקונים אלו להעלים החכמה שממעלה למטה, ולהמשיכה רק בדרך עליה בא מחג״ת דז״א שהם החסדים המרובים והקו האמצעי הפועל את זה.
ומה שכתוב בכמה מקומות ששס״ה הן בג״ר ורמ״ח הן בו״ק בסו״ה זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור שמי עם י״ה שס״ה, זכרי עם ו״ה רמ״ח. הרי ששס״ה הן בסוד ג״ר שהן י״ה ורמ״ח הן בסוד ו״ה שהם ו"ק הכונה היא כי שס״ה ל״ת הן תקוני החכמה שהיא בסוד ג״ר וע״כ הם י״ה, ורמ״ח מ״ע הן תקוני החסדים שהם ז״א וע״כ הם ו״ה, אמנם מקום הארתם הוא בהיפך שרמ״ח שהם חסדים מכוסים מאירים בחג״ת שהם בחינת ז״א, ושס״ה שהם תקוני חכמה מאירים רק בתנה״י דז״א ובמלכות.
וסוד ה׳ דאברהם הוא המלכות הממותקת במדת הרחמים שהיא בינה, ונקראת ה' זעירא דבהבראם, ושורשה היא מלכות דא״ק דהיינו הע״ס שמטבור ולמטה דא״ק שהן בחינת מלכות דא״ק שע״ס אלו היו מתפשטות עד נקודה דעולם הזה, ואח״כ בכדי להתמתק במדת הרחמים עלתה המלכות דמלכות שהיא הנקודה דעוה״ז המסיימת אל מקום בינה של המלכות הזאת, וסיימה שם את פרצוף המלכות דא״ק, ולא נשאר בו אלא ב׳ ספירות כתר חכמה וחצי בינה, והופרס פרסא תחתיהן, שסיימה את האצילות, (עיין בפתיחה לחכמת הקבלה אות ס״ז) הרי שמלכות דא״ק לסבת התמתקותה בבינה נתמעטו ע״ס שלה, לב' ספירות וחצי, לכן נקרא ה׳ זעירא, וה״ס ה׳ דאברהם, שהוסיף לו הקב״ה על שמו אברם.
וזה אומרו (באות ש״מ) בההוא זמנא שז״א מקבל המוחין דג״ר, סליק ו׳ שה״ס ז״א הנקרא ו' של השם הוי״ה על דרגא דיליה כלומר שמשיג את שלימותו, דאיהו שש מעלות לכסא, כי אור הכסא שהוא אור הג״ר מתלבש בפנימית ז״א ומאיר בו, ודא איהו דרגא תרי טעמי דהיינו מרכא כפולה, ומפרש מאי תרי טעמי, אלא בתר דסליק לדרגיה ומשיג המוחין דג״ר, יימר לישראל שלמטה ועשה לי מטעמים לשון רבים, כאשר אהבתי, מפקודין דעשה דכלילן בה׳ דאברהם, שהיא ה׳ זעירא דבהבראם, דהיינו מלכות הממותקת במדת הרחמים של הבינה, כנ״ל, דכליל רמ״ח פקודין כי רמ״ח מצוות עשה כלולות באברהם, כי אברהם בגימטריא רמ״ח. ואברהם הוא בחי׳ אהבה בסו"ה זרע אברהם אוהבי. דבהון היינו ברמ״ח פקודין של אהבה שהם אור חסדים אתקריב ה׳ שהיא מלכות שבה מתגלה הארת החכמה, לגבי ו׳ שהוא ז״א המאיר בחסדים, וקרבנא דא איהו קריבו דקב״ה עם שכינתיה, כי קב״ה נקרא ז״א, המאיר בחסדים. והשכינה היא מלכות שבה מאירה הארת החכמה, וע"י ריבוי החסדים של רמ״ח מ״ע מתלבשת החכמה של המלכות בחסדים של ז״א ושניהם מאירים בשלימותם.
ומפרש (באות שמ״א) דפקודין דעשה אתיהיבו מימינא שהוא חסד, ופקודין דלא תעשה משמאלא שהוא חכמה דשמאל המתוקנת להאיר ממטה למעלה, ואלין אינון תרי טעמי שהם חסדים וחכמה המאירים יחד ומשלימים זה את זה, כי חסדים בלי הארת חכמה הם ו״ק וקטנות. וכשהארת חכמה מלובשת בהם הם מאירים בהארת ג״ר, וגדלות. ואור החכמה שבמלכות בעת שיונקת מקו שמאל לבד הוא חשך לגמרי מפני שאין אור החכמה יכול להאיר בלי חסדים. (זהר בראשית א׳ דף מ"ח בפירוש הסולם ד״ה נפק רקיע).
וזה אומרו (באות שמ״ב) ופקודין דעשה, הממשיכים חסדים אינון מאכלין דקב״ה, שה״ס ז״א הנקרא קב״ה, שעיקרו הוא חסדים, וע״י הלבשת הארת החכמה בחסדים ע״י הקו האמצעי הוא מתגדל, ומתקיים בו הארת החכמה עם החסדים שנקראים מטעמים. ופקודין דלא תעשה פרנסה לסמא״ל למאן דעבר עלייהו, כי בעת שחכמה נמשכת ממעלה למטה היא מבטלת את קו הימין ונמצאת עמו במחלוקת ואז נסתמת הארתה והיא חשכה ומלאה דינים, וסמא״ל וכל הקליפות נאחזים בה. ואלין הוה קריב עשו ליצחק ואמר ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו, מתבאר עפ״י מה שכתוב ברעיא מהימנא (פרשת פנחס אות תכ״ה) וז"ל אלא ודאי לבא איהו כגוונא דיצחק כבד איהו עשו דאיהו הצד ציד, ויימא ליה יקום אבי ויאכל מציד בנו אלין אינון צלותין דאזלין ומתתרכין מעניים ויצחק בצערא וביגונא דלא יכלין לכוונא לצלותא, ובגין דא לא אמר ויאכל מצידי אלא ויאכל מציד בנו בני בכורי ישראל. והביאור הוא: שאלו שאינם יודעים לכוון תפלתם לבקש הארת הקו האמצעי המיחד ב׳ הקוים ימין ושמאל, אלא שמתפללים להמשיך ג״ר דשמאל המאיר בלי היחוד של קו האמצעי הם נקראים עניים, כי אין תפלתם מתקבלת אלא מתגרשת וסמא״ל שהוא שרו של עשו הוא אומר ליצחק ויאכל מציד בנו היינו שיקבל תפלות העניים ויתן להם מבוקשם ויאיר הג״ר דשמאל בעולם, כי כל מגמת הסט״א הוא שהשכינה תסכים להאיר ג״ר דשמאל בעולמות. (עיין בזהר פרשת נח אות ק״ל בסולם וזה אמרו האי קץ כל בשר) ויצחק שהוא השכינה הוא בצער ויגון שאינו מקבל תפלתם, ואינו מאיר אלא בו״ק דשמאל, והתפלות והבקשות להמשכת ג״ר דשמאל הוא מגרש ואינן מתקבלות וזה אמרו וסמא״ל בגינייהו הוה קריב לשמאלא לאטעמא לקב״ה מחובין דבנוי, כי לג״ר דשמאל לפני גמר התקון אין כלים מתוקנים לקבלם ולפיכך נמשך מהם כל החטאים, דאינון מאכלין מרירן כי הארת החכמה בלי חסדים באה בדינים קשים ומרים לאלה הנאחזים בה, דבגינייהו נאמר ואת עשו שנאתי. עמודא דאמצעיתא שה״ס יעקב, מתמן אתיהיבת אורייתא כלילא דימינא ושמאלא. כי הקו האמצעי מפריד בין הימין והשמאל שהם במחלוקת זה בזה, ומחברם זה בזה להיות אחד, כלומר שע״י שמפריד ביניהם שקו ימין יאיר מלמעלה למטה, וקו שמאל יאיר ממטה למעלה עי״ז יכול לחבר אותם לגוף אחד, וכולל את הימין והשמאל יחד ומאיר בחסדים מגולים בהארת חכמה.