זהר

שמא) ולא עוד, אלא, דכל רוגזא דידהו, בשעתא דאמרי מלה מפומייהו, ההוא מלה, רפש וטיט. כלהו מפקי טנופא וגיעולא, מפומייהו לבר, עד דמסתאבי, ומסאבי לון.

פירוש הסולם

שמא) ולא עוד וכו': עוד אלא שנתמלאו בכעס, בשעה שאמרו הדבר בפיהם. דהיינו בשעה שאמרו הבה נבנה לנו וגו' כי נתכוונו בזה למלאות תאותם (בלהלן באות שמ"ד) וכל גרגרן כועס. דבר ההוא שאמרו. הוא רפש וטיט, שהכתוב אומר עליהם ויגרשו מימיו רפש וטיט. דהיינו בחינות הקליפות הנקראות רפש וטיט. כולם הוציאו טנוף וגיעול מפיהם לחוץ. דהיינו הזוהמא דחויא שהמשיכו באמירתם הבה נבנה וגו', עד שנטמאו בטומאת הנחש, והנחש טימא אותם.