זהר

שמא) ועל דא והיה מחניך קדוש, דבעי ב״נ דלא יסתאב בחובוי, ויעבר על פתגמי אורייתא. דאי עביד הכי, מסאבין ליה, כמה דכתיב ונטמתם בם, בלא א'. ותאנא, מאתן ותמניא וארבעין שייפין בגופא, וכלהו אסתאבן, כד איהו אסתאב. כלומר, כד בעי לאסתאבא. וע״ד, והיה מחניך קדוש. מאי מחניך, אלין אינון שייפי גופא. ולא יראה בך ערות דבר, מאי ערות דבר. ערייתא נוכראה להאי דבר רמז, כמה דאוקימנא. דאי הכי, ושב מאחריך ודאי. ועל דא ערות אשת אביך לא תגלה. מ״ט. בגין דכתיב ערות אביך הוא, כמה דאוקימנא.

פירוש הסולם

שמא) וע״ד, והיה מחניך וגו׳: וע״כ, והיה מחניך קדוש. שהאדם צריך לראות שלא יטמא בעונותיו, ויעבור על דברי תורה. שאם עושה כך, מטמאים אותו. כמו שכתוב, ונטמתם בם. בלי א'. שיורה על טומאה יתירה. ולמדנו, רמ״ח אברים יש בגוף וכולם נטמאים כשהוא נטמא. כלומר כשהוא רוצה להטמא, תיכף נטמא, וע״כ והיה מחניך קדוש. מהו מחניך. אלו הם אברי הגוף. ולא יראה בך ערות דבר. מהו ערות דבר. היינו רמז, שלא תגרום, ערוה זרה לדבר הזה, שהיא זרה למלכות הנקראת דבר. כמו שהעמדנו. שאם אתה עושה כן, ושב מאחריך, ודאי. וע״כ אשת אביך לא תגלה. מהו הטעם. משום שכתוב, ערות אביך הוא. כמו שהעמדנו.