זהר

של) ת"ח, מאן דאשכח חברא כוותיה, דעביד כעובדוי בעלמא, רחים ליה, ואתדבק בהדיה, ועביד עמיה טיבו. אבל סטרא אחרא לאו הכי, כיון דאשכח מאן דשבק סטרא דקדושה דקב"ה, ועביד כעובדוי, ואתדבק בה, כדין בעיא לשיצאה ולאפקא ליה מעלמא. האי אתתא, עבדת כעובדהא, ואתדבקת בה, חזי מה דעבדת בה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה. קב"ה לאו הכי, מאן דשביק לסטרא אחרא, ואתדבק ביה בקב"ה, כדין רחים ליה, ועביד ליה כל טיבו דעלמא. השתא סבא אתקין גרמיך, דהא חויא אזיל ליה, ובעא לאתגרא בהדך, ולא יכיל.

פירוש הסולם

של) ת"ח מאן דאשכח וכו': בוא וראה מי שמוצא את חברו כמוהו, שעושה כמעשיו בעולם, אוהב אותו ומתדבק בו ועושה עמו חסד. אבל הסטרא אחרא אינו כן, כיון שמוצא מי שעוזב את צד הקדושה של הקב"ה, ועושה כמעשיו ומתדבק בו, אז הוא רוצה לכלותו ולהוציאו מן העולם. אשה זו עשתה כמעשיו והתדבקה בו, ראה מה שעשה בה, וצבתה בטנה ונפלה ירכה. הקב"ה אינו כן, מי שעוזב את הס"א ומתדבק בהקב"ה, אז אוהב אותו, ועושה לו כל החסד שבעולם. אמר לעצמו, עתה זקן התקן את עצמך, כי הנחש הולך לו ורוצה להתגרות בך ואינו יכול.