זהר

של) כד אתהדרת ארעא למיתב באתרה, ואתפרש מסטרוי דשמים, הות תוהה ובוהה לאתדבקא בשמים כחדא, כקדמיתא, בגין דחמת לשמים נהירין, והיא אתחשכת, עד דנהורא עלאה נפק עלה, ואנהיר לה, ותבת באתרה, לאסתכלא בשמיא אפין באפין, וכדין אתתקנת ארעא, ואתבסמת.

פירוש הסולם

של) כד אתהדרת ארעא למיתב באתרה ואתפרש מסטרוי דשמים, הות תוהה ובוהה לאתדבקא בשמים כחדא כקדמיתא: כשחזרה הארץ לשבת במקומה, ונפרדה מאחוריו של ז"א הנק' שמים, ​היתה הארץ תהו ובהו לחזור להתדבק בשמים כאחד, כמלפנים. בגין דחמת, לשמים נהירין והיא אתחשכת, משום שהארץ ראתה את השמים מאירים, והיא נחשכה. פירוש. כי אחר שנפרדה מז"א ע"י אור החכמה שקבלה מישסו"ת, כי ישסו"ת עלה לראש א"א ונעשה לחכמה, והשפיע אל הנוקבא, הנה אז היתה לה חכמה בלי חסדים, כי א"א כולו חכמה הוא, וז"ת אינם יכולים לקבל חכמה בלי חסדים, ע"כ נחשכה הנוקבא, וחשקה לחזור ולהדבק בז"א מאחוריו, כדי להאיר עכ"פ בחסדים כמו הז"א.
עד דנהורא עלאה נפק עלה ואנהיר לה ותבת באתרה, לאסתכלא בשמים אפין באפין: ונמשך החשך בהנוק', עד שיצא אור העליון ונמשך אליה והאיר לה, ואז חזרה להסתכל בשמים, שהוא ז"א, פנים בפנים, וכדין אתתקנת ארעא ואתבסמת ואז נתתקנה הארץ, שהיא הנוקבא, ונתמתקת מהדינים שהיו בה, פירוש שעלתה לעיבור לאו"א מחדש והשיגה מהם מוחין דפנים, (כמ"ש כל זה לעיל דף ק"ח ד"ה וכבר נתבאר ע"ש כל ההמשך ואין להכפיל דברים.)