זהר

שלח) ובגין כך, עילה דקא אשכחו רתיכין דיליה, לרבנן, איהו דחופיא דלהון למאני דרבנן תדיר. לירכין דלהון. ולמאנין דלהון. ואלין תרין מלין דסטר אחרא הוו, וכל דא בגין דגזלו לון מניה. לית להו עילה אלא לרבנן. ובגין כך, הני מאני דרבנן דקא בלו, מחופיא דלהון איהו, והני ברכי דשלהי, מנייהו הוא ודאי. ומדלהון הוו, ומנהון נטלי עילה, וממה דהוו מנייהו. בעאן לרבנן, דאינון כללא דההוא יושב אהלים, ועל דא לית עילה בלא עילה, ועל דא לית מלה, בלא דינא, וכל מלה תב לאתריה.

פירוש הסולם

שלח) ובגין כך עילה וכו': ומשום זה תואנה מצאו המרכבות שלו, של הס"א, לרבנן, והוא החיכוך שלהם שמחככים בבגדי רבנן תמיד. והיינו לירכים ולבגדיהם, כי אלו ב' דברים היו של הס"א. וכל כעסם הוא מפני שגזלו אותם ממנו, ע"כ, אין להם תואנה אלא לרבנן. ומשום זה אלו הבגדים של רבנן, שבלו, הוא מחיכוך שלהם, ואלו הברכים שעיפו מהם הוא ודאי. ומשלהם היו וע"כ לוקחים תואנה מהם, מרבנן, וממה שהוא מהם. ומבקשים מרבנן משום שהם הכלל של יושב אהלים ההוא, יעקב. וע"כ אין עלילה בלי סבה, וע"כ אין דבר בלא דין ומשפט, וכל דבר חוזר למקומו.