זהר

שלח) ת"ח, נמרוד מה כתיב ביה, ותהי ראשית ממלכתו בבל. דהא מתמן נטל לאתאחדא ברשו אחרא. והכא, וימצאו בקעה בארץ שנער. מתמן נטלו בלבייהו, לאפקא מרשותא עלאה, לרשו אחרא.

פירוש הסולם

שלח) ת"ח נמרוד וכו': בוא וראה, נמרוד מה כתוב בו, ​ותהי ראשית ממלכתו בבל, כי משם לקח כח להאחז ברשות הסטרא אחרא, וכן כאן כתוב וימצאו בקעה בארץ שנער, שמשם לקחו הרצון בלבותיהם לצאת מרשות העליון לרשות האחר. הרי שארץ שנער, שהוא בבל, הוא הראש והשורש להפרד מהקב"ה.
ביאור הדברים. כי בנין הקליפות התחיל עם החטא דעצה"ד, והגם שמציאותם היתה גם מקודם החטא דעצה"ד, כי ענין הקליפות הן שיעורי גילוי חסרונות שבקדושה, וע"כ עוד מעת צמצום א', שנגלה חסרון קבלה בהמלכות, ונמנעה מלקבל לתוכה אור ישר, יצאה לעומתה בחינת מלכות דקליפות, וכן בשיעור שמלכות דקדושה הזאת נכללה בז"א, יצאה ג"כ בחינת ז"א דקליפה. אמנם זו"ן אלו דקליפות אין להם שום כח דפרודא ממש, והם רק מציאות בלי שום כח. וזהו מטעם כי אותו המיעוט שבמלכות דקדושה, שמשם יצאו, לא היה מיעוט כלל, אלא להיפך, שע"י מיעוט הזה נתקנה המלכות בסוד זווג דהכאה והאצילה כל העולמות, והוא כל הדרה ותפארתה. ולפיכך אע"פ שנעשה מחמת צמצום א' מציאות של זו"ן דקליפות. היה זה בלי שום כח של היזק ופירוד כלל. ותחלת כח הפירוד נתגלה בהם עם החטא של עץ הדעת, שאחר שנבנתה המלכות עם הכלים דבינה, וקיבלה אור ישר בהם, ועל ידי החטא דעצה"ד חזר ונגלה מדת הדין שבה, שאינה ראויה לקבל, וכל האורות פרחו ממנה, הרי נגלה פגם ממש בהמלכות, ומתוך שבינה היתה נכללת ממנה. הגיע פגם ההיא גם בבינה, ובשיעור שבינה זו חזרה לחכמה, כדי להשפיע חכמה אל זו"ן, הרי הגיע פגם משהו גם לחכמה, ומה גם כי עיקר החטא דעצה"ד, היה המשכת הארת החכמה מלמעלה למטה כנודע. וע"כ נגלה כאן ד' חסרונות בקדושה כנגד חו"ב וזו"ן, ונבנו מן פגמים הללו ד' בחינות חו"ב תו"מ דקליפות.
אמנם עם העונש של המבול ועם יציאת נח ובניו מן התבה והקרבת הקרבן, נתתקן הרבה החטא דעצה"ד, וכמעט שנתבטלה זוהמת הנחש כמו במתן תורה, כנ"ל בזהר (דף ל"ב אות פ"ח) וע"כ חזרו ונתבטלו בניני הקליפות לשעתם, ולא נשאר להם שורש ומציאות בחכמה ובינה, אלא רק בזו"ן בלבד, כמו שהיו לפני החטא של עצה"ד כנ"ל. וזסו"ה ויהי הארץ שפה אחת ודברים אחדים, שלא היה שום כח פירוד בהעולמות כנ"ל בזהר.
וזה אמרו, ויהי בנסעם מקדם, מקדמאה עקרא דעלמא, דהיינו, שהסכימו בדעתם לחטא בהמשכת החכמה ממעלה למטה כעצת הנחש, וימצאו בקעה, מציאה אשכחו, ונפקו בה מתחות מהימנותא עלאה, דהיינו שמצאו את בינה דקליפה, אשר מטרם זה כבר נתבטלה מהעולמות ואיננה, ועתה חזרה להגלות ומצאו אותה, והוא מכח שנסעו מקדמונו של עולם ונתגלה בהם זוהמא דחויא, ע"כ חזרה ונבנה להם תכף הבינה דקליפה, דהיינו רק מן בחינת הקטנות שבה, הנקראת בקעה, ששם הזה יורה על עת בקיעת המדרגה שנעשה בהבינה מכח התכללותה של המלכות בתוכה, כנ"ל, שפגם של המלכות מתערב בהבינה, ומפגם זה נבנתה הבינה דקליפה, שחטאו ויצאו בה מתחת האמונה העליונה, דהיינו בינה. כי המלכות נקראת מהמנותא, והבינה נקראת מהמנותא עלאה. ושיעור הכתוב הוא, וימצאו בקעה היינו קטנות ופגם. בארץ שנער, היא הבינה דקליפה, וישבו שם, היינו שתקנו אותה לבחינת ישוב, שהמשיכו אליה בחזרה שלימת הכלים, באופן שתהא ראויה למוחין דחכמה, כי הקטנות נבחנת כמו מדבר, שאינו ראוי לישוב בני אדם. והגדלות נבחנת לישוב, ותכף ומיד אמרו, הבה נבנה לנו עיר ומגדל וגו', דהיינו להמשיך הג"ר דחו"ב אל הבינה דקליפה הזאת. הנקראים עיר ומגדל. באופן שיאירו ממעלה למטה עד לעוה"ז. שעם זה בנו את החכמה דקליפה ונמצא עתה שארץ שנער נבנתה בכחם להיות חכמה דקליפה. וחזר בנין ד' בחינות חו"ב תו"מ להקליפות כמו שהיו בשעת החטא דעצה"ד. ובדברים הללו תבין את ההמשך של המאמר.