זהר

שלח) קם בצפרא, מברך כמה ברכאן. אנח תפילין ברישיה בין עינוי. בעי לזקפא רישיה, חמי שמא קדישא עלאה, אחיד ורשים על רישיה. ורצועין תליין מהאי גיסא ומהאי גיסא על לביה. הא אסתכל ביקרא דמאריה. אושיט ידוי, חמי ידא אחרא, מתקשרא בקשורא דשמא קדישא. אהדר ידיה ואסתכל ביקריה דמאריה. אתעטף בעטופא דמצוה, בארבע זיויין דכסותיה, ארבע מלכין נפקין לקדמות ארבע. ארבע סהדי קשוט דמלכא, תליין מארבע זיויין. ותליין בהו כענבים באתכלא.

פירוש הסולם

שלח) קם בצפרא מברך וכו׳: קם בבוקר, מברך כמה ברכות, מניח תפלין בראשו בין עיניו. רוצה לזקוף ראשו, רואה שם הקדוש העליון אחוז ונרשם על ראשו, ורצועות תלויות מצד זה ומצד זה על לבו, הרי מסתכל בכבוד אדונו. פושט ידיו, רואה יד השניה מתקשרת בקשר של שם הקדוש. מחזיר ידיו ומסתכל בכבוד אדונו. מתעטף בעטוף של מצוה, בארבע כנפות כסותו, ארבעה מלכים יוצאים לפני ארבע, דהיינו ד׳ עדי אמת של המלך, שהם ד׳ ציצית, תלויות מארבע כנפות, ותלויות בהם כענבים באשכול, (וכבר נתבאר כל זה באות שכ״ג).