זהר

שלח) וע״ד פקיד עלה תרי זמני, כד יתבא במלכא בזווגא חד, ואתקרי אמר, דכתיב ערות אמך לא תגלה, לא תעביד דיתרחקון דא מן דא, ותשתלח על חובך, כמה דכתיב ובפשעכם שלחה אמכם. וחד, כד היא בגלותא עמך, ואתגלייא מהיכלא דמלכא, ואתקרי אנתו דמלכא. אע״ג דאתרחקת מניה לא תעביד בגין דתעדי מבינך, וישלטון בך שנאך, ולא תסתמר עלך בגלותא. הה״ד ערות אשת אביך לא תגלה. מאי טעמא. בגין כי ערות אביך הוא. אע״ג דאתרחקת מן מלכא, אשגחותא דמלכא בה תדירא, ובעיא לאסתמרא לקבלה יתיר, ולא תיחוב לגבה.

פירוש הסולם

שלח) ועל דא פקיד וכו׳: ועל כן צוה עליה ב׳ פעמים, אחד, כשיושבת עם המלך בזווג אחד ונקראת אמך, שכתוב, ערות אמך לא תגלה, שפירושו, לא תעשה שיתרחקו זה מזה ותהיה משולחת בסבת עונך. כמו שכתוב, ובפשעכם שלחה אמכם. ואחד, כשהיא בגלות עמך, והגלתה מהיכל המלך, שנקראת אז אשת המלך, ואע״פ שנתרחקה מן המלך, לא תעשה שתהיה סרה ממך, וישלטו עליך אויביך, ולא תשמור אותך בגלות. ז"ש, ערות אשת אביך לא תגלה. מהו הטעם. הוא משום, כי ערות אביך הוא. כי אע״פ שנתרחקה מן המלך, השגחת המלך נמצאת בה תמיד, וצריך לשמור עצמו כנגדה ביותר, ולא לחטא לה.