זהר

שלז) בגין דלית חושבנא, לאינון יסורין דקיימין עליה דב"נ בכל יומא, על עונשי דאורייתא, וכלהו נחתו לעלמא, בשעתא דאתיהיבת אורייתא.וכד הוו ישראל בארעא קדישא, באינון פולחנין וקרבנין דהוו עבדי, הוו מסלקין כל אינון מרעין ויסורין מעלמא. השתא משיח מסלק לון מבני עלמא, עד דנפיק בר נש מהאי עלמא, ומקבל עונשיה, כמה דאתמר. כד אינון חובין יתיר דעיילין לון לגו בגו גהינם, באינון מדורין תתאין אחרנין, ומקבלין עונשא סגי מסגיאות זוהמא די בנשמתא, כדין אדליקו נורא יתיר, למיכל ההוא זוהמא.

פירוש הסולם

שלז) בגין דלית חושבנא וכו': משום שאין מספר אל היסורין שעומדים על האדם בכל יום מעונשי התורה, וכולם ירדו לעולם בשעה שניתנה התורה, וכשישראל היו בארץ הקדושה, באלו עבודות והקרבנות שהיו עושים, היו מעבירים כל אלו המחלות והיסורים מן העולם, עתה, משיח מעבירם מן העולם, עד שנפטר האדם מעולם הזה ומקבל ענשו. כמו שלמדנו, ואם העונות מרובים, מכניסים אותם בתוך הגיהנם, באלו מדורים תחתונים האחרים, ומקבלים שם עונש גדול מרוב הזוהמא אשר בנשמה, אז מדליקים יותר אש שתאכל הזוהמא ההיא.