זהר

שלז) ד"א, כי מי אלוה. דא רזא דמלה, דהא אל כללא הוא, דאתכליל מכלהו דרגין, ואי תימא, דהא אל איהו דרגא אחרא, בגין דכתיב אל זועם בכל יום. ת"ח, דהא לית אל מבלעדי ה', דלאו איהו בלחודוי, ולא אתפרש לעלמין. וע"ד כתיב כי מי אל מבלעדי ה' וגו' ומי צור וגו'. דהא צור לאו איהו בלחודוי, אלא כלא חד, כדכתיב וידעת היום והשבות אל לבבך כי ה' הוא האלקים וגו'.

פירוש הסולם

שלז) ד"א ​כי מי אלוה: זהו סוד הדבר. כי הנוקבא שנקראת אל היא כלל, כי היא כלולה מכל המדרגות. הן ממדרגות הימין שהן חסדים, והן ממדרגות השמאל שהן גבורות. פירוש שהכתוב מדבר בעת שהויה אלקים מיוחדים, כמו שמסיק הזהר לפנינו בסו"ה הוי"ה הוא האלקים, ואז הנוקבא כלולה מכל המדרגות מימין ומשמאל, הימין שבה מקבלת מהויה, והשמאל שבה היא בחינתה עצמה, שהיא השם אלקים. וזהו שכתוב.​ מי אל, היינו הנוקבא בסוד ימין שבה, מבלעדי ה' היינו שמקבלת מהשם הויה שהוא ז"א. ומי צור, היינו הנוקבא בסוד השמאל שבה, מבלעדי אלקינו, כלומר שהיא בחינתה עצמה של הנוקבא הנקראת אלקינו.
ואי תימא וכו': ושואל, ואם תאמר שהשם אל הוא מדרגה אחרת ואינו בחינת ימין, משום שכתוב, ואל זועם בכל יום, שמשמע, שמדת השם אל, הוא זעם וגבורות. ומשיב, בוא וראה כי מי אל מבלעדי הויה, פירושו, שהנוקבא אינה בלבדה, אלא מיוחדת עם הויה, שהוא ז"א, בזווג שאינו נפסק לעולם, כי הכתוב מדבר, בעת שזו"ן עלו והלבישו לאו"א עלאין, שאז נבחנים בזווג דלא פסיק לעלמין, כמו או"א. כי התחתון שעלה לעליון נעשה כמוהו. ועל זה כתוב, כי מי אל מבלעדי הויה, ומי צור מבלעדי אלקינו, כי צור, שה"ס השמאל שבנוקבא אינו בלבדו, אלא הכל אחד, כמ"ש וידעת היום והשבות אל לבבך כי הוי"ה הוא האלקים. דהיינו כשזו"ן עולים ומלבישים לאו"א, אז נעשה היחוד הזה של הויה הוא האלקים. ואז כל המדרגות כלולות בנוקבא, ובחינת הימין ה"ס השם אל, ובחינת השמאל ה"ס השם צור. ומיוחדים כאחד. אבל הכתוב אל זועם בכל יום, מדבר בהנוקבא במקומה, מטרם שעלתה לאו"א, ואז יש בה גבורות תמיד. ועי' לעיל בהק' הזהר דף קכ"ט אות קכ"ט, ששם פירש הזהר הכתוב הזה באופן אחר. וע"ש בהסולם.