זהר

שלו) וישראל כלהו, בעיין לאסתמרא מניה, כ"ש ב"נ בלחודוי. דהא ברזא עלאה דלעילא, בעינן לאסתמרא, ולמיהב ליה בכל ירחא וירחא, כד סיהרא בעי לאתחדתא, חד שעיר, בגין דלא יקטרג חדתותא ויטול חולקיה כדקא חזי ליה. וסיהרא קדישא לינקא בקדושה לחדתותי כדקא יאות.

פירוש הסולם

שלו) וישראל כלהו בעיין וכו': וישראל כולם צריכים להשמר ממנו, מן המקטרג, כל שכן אדם לבדו, כי בסוד העליון של מעלה צריכים להשמר, משום שיש לו שורש בקדושה, (כנ"ל אות ש"ל), ולתת לו בכל חדש וחדש, כשהלבנה, שהיא המלכות, צריכה להתחדש, שעיר אחד, כדי שלא יקטרג על ההתחדשות, (כמ"ש בפרשת נח אות ק"ד בהסולם) ויקח חלקו מן השעיר כראוי לו (כמ"ש שם) והלבנה הקדושה שהיא המלכות, תינק בקדושה להתחדש כראוי.