זהר

שלו) מלאכה דתלת אתוון איהי ה׳, שכינתא תתאה, שלימו דתלת אתוון, עלה אתמר ותכל כל עבודת משכן וגו'. ואיהי ה׳ דיום הששי, ובגין דא, אע״ג דאמרינן אין דורשין במרכבה ביחיד, חזר ואמר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו. דודאי באלין תלת, דורשין במרכבה ביחיד. בלא אלין תלת לאו איהו יחודא דיליה. ודא איהו רזא דאיהו קב״ה לעילא חד בשכינתיה.

פירוש מעלות הסולם

שלו) מלאכה דתלת אתוון וכו': ומשיב, המלאכה של שלש אותיות יה״ו, היא ה׳ שכינה התחתונה שהיא מלכות, המשלימה באור חוזר שלה לשלש אותיות יה״ו שהן תשע ספירות ראשונות של אור ישר, כי קוצו של יוד הוא כתר י׳ חכמה. ה׳ בינה. ו׳ חג״ת נצח הוד יסוד על מלכות נאמר ותכל כל עבודת משכן וגו' שהיא, לשון תכלית ושלימות. והיא ה' של יום הששי. כי היה צריך לומר יום ששי (עי׳ להלן בד״ה ומ״ש) ומשום זה אע״פ שאמרינן אין דורשין במרכבה ביחיד, חוזר ואומר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו, שודאי באלו השלשה שהם חב״ד דורשין במרכבה ביחיד, ובאין שלשה אלה, אין הוא היחוד שלו. וזה הוא הסוד, אשר הקב״ה הוא אחד למעלה בשכינתו.
פירוש, הזהר מבאר ההפרש בין ראש מלכות דאצילות המאיר ממטה למעלה באצילות עצמו, שה״ס מעשה בראשית, וה״ס חב״ד דמלכות. ובין גוף המלכות, המתפשט ממעלה למטה בבי״ע, שה״ס מטטרו״ן ומעשה מרכבה. ונודע כי הדינים שבמסך אינם פועלים כלום ממטה למעלה, רק הרווחים שאפשר להיות מן הדינים הם העולים בסוד חלון, המכניס אור אל הבית ולא נקב (כנ״ל אות צ״ד) ולכן אומר (באות של״ד) אין דורשין במעשה בראשית בשנים וכו' אלא ביחיד וכו' כי מעשה בראשית ה״ס אצילות אשר איהו וחיוהי וגרמוהי חד בהון, ומלכות מאירה ממטה למעלה בלי שום היכר של דינים, ולכן אצילות הוא ביחיד ולא בשנים, כמו במרכבה שה״ס בי״ע ומטטרו״ן. ולא במרכבה ביחיד, כי מרכבה ה״ס התפשטות המלכות ממעלה למטה אשר גם הדינים ישנם שם. בגין דיחיד שהוא ראש הנוקבא שבאצילות לית ליה שתוף דאיהו מטטרו״ן כי באצילות מאיר הריוח ואור החוזר של המלכות בלי שום מסך ודין, כי המסך אינו פועל בדינים רק ממעלה למטה, והוא דומה כגוונא דנשמתא דלית לה שותף בגופא היינו כמו הנשמה טרם התלבשותה בגוף, שאין בה שום מיעוט, והגוף אינו מגביל אותה, ושואל (באות של״ה) ואמאי אמר אלא אם כן היה חכם ומבין מדעתו הכא משמע דאית ליה מרכבה לעילא וכו' שמשמע שמי שזכה לחכמה בינה דעת אפשר לו לדרוש ביחיד ונמצא שישנה מרכבה גם באצילות. ומתרץ שחב״ד הם מדרגת ראשה של המלכות ממטה למעלה וכל היחוד מתגלה ע״י אור החוזר של המלכות שע״י מתקשרים יה"ו שהם תשע הספירות של אור הישר ומאירים, וה״ס המלאכה של מלכות שזולת הקשר והזווג של אור החוזר ממלכות לא היתה לנו שום תפיסה באור הישר ובלא אלין תלת שהם ראש המלכות הכולל עשר ספירות דאו״ח לאו איהו יחודא דיליה לא היתה לנו שום השגה בעשר הספירות דאור ישר, והיחוד לא היה מתגלה, ודא איהו רזא דאיהו קב״ה לעילא חד בשכינתיה אע״פ שקב״ה שהוא ז״א עיקר הארתו הוא חסדים, ומלכות שהיא הנוקבא עיקר הארתה היא חכמה, עכ״ז מתאחדים ומאירים שניהם בשוה באחדות גמורה בסו״ה ויהי ערב ויהי בקר יום אחד. (עי׳ להלן תקון י״ח במעלות הסלם אות נ״ו ד״ה פירוש).
ומ״ש ואיהי ה׳ דיום הששי פירושו כי ששת ימי בראשית הם סוד חג״ת נה״י, ונמצא יסוד שהוא יום הששי בו נמתקו ונשלמו כל חמשת הימים שהם חג״ת נ״ה, בסו״ה יום הששי ויכולו השמים כי יסוד נקרא כל שכולל ה״ס חג״ת נ״ה ויום הששי עצמו נחלק לי״ב שעות שש שעות הראשונות הן חמשה חסדים חג״ת נ״ה ויסוד הכוללם. ושש שעות האחרונות הן מיתוק חמשת הימים חג״ת נ״ה מצד הגבורות, ושעה הששית ובין השמשות היא בחינת יסוד עצמו מצד הגבורות. ועיקר המיתוק הוא ליום החמשי הוד, שהוא מלכות, הקרובה אל הקליפות. כנודע כי חג״ת נ״ה הם כח״ב תו״מ. ונמצא שבשעה החמישית של יום הששי נכנס חסד החמישי ונגמרו כל ששת ימי בראשית בבחינות החסדים שהם העיקר, כי לא חסר עוד רק תשלום ה׳ הגבורות של אחר חצות היום והם אינם עיקרים כל כך כי הם מקבלים מן ה׳ החסדים, ולכן נחשבת שעה החמישית שהיא מלכות, לבחינת תשלום של ששת ימי המעשה ולתחלת הארתו של יום השבת, והעולמות מתחילים משעה הששית לעלות בעליות השבת. ועל זה רומזת ה׳ היתרה של יום הששי. (עי' במאמרי רשב״י קדושים ובתלמוד ע״ס חלק ט״ז אות ע״ז).