זהר

שלה) פקודא דא מצות ציצית, כליל תכלת ולבן, דינא ורחמי בנורא. אשא חוורא לא אכיל, תכלא אכיל ושצי. ותאכל העולה, חוור מימינא, תכלת משמאלא. עמודא דאמצעיתא יחוד בין תרוייהו, ירוק. ובג״ד אוקמוה מארי מתניתין, מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן. ובג״ד תקינו פרשת ציצית למקרי לה ביחודא. ע״כ.

פירוש הסולם

שלה) פקודא דא מצות וכו׳: מצוה זו היא מצות ציצית, כלולה תכלת ולבן, דהיינו ד׳ חוטים לבנים, וחוט א׳ של תכלת, שהם דין ורחמים באש. אש לבנה אינה אוכלת, תכלת אוכלת ומכלה את הכל. ותאכל העולה, היינו אש לבנה מימין, ואש תכלת משמאל. עמוד האמצעי, דהיינו קו האמצעי המיחד ימין ושמאל, הוא יחוד בין שתיהן, והוא אש ירוקה. ומשום זה העמידו בעלי המשנה, מאימתי קורין את שמע בשחרית, משיכיר בין תכלת ללבן. דהיינו שיבחין בין דין לחסד, כי אז יתדבק בחסד, שה״ס קריאת שמע. ומשום זה התקינו פרשת ציצית לקרות אותה ביחוד (חסר הסיום). (ע״כ רעיא מהימנא)