זהר

שלד) ואי תימא, הא בההוא זמנא, לא הוה מרע, דהא לבתר כתיב, ויהי אחר הדברים האלה ויאמר ליוסף הנה אביך חולה, ובשעתא דסגיד, לא הוה חולה, ועל דידע, דהא בההוא זמנא, סליק בדרגא עלאה קדישא כרסייא שלימתא, בגיני כך סגיד לההוא רתיכא, כרסייא עלאה, שלימו דאילנא רברבא ותקיף, דאקרי על שמיה. ועל דא, וישתחו ישראל על ראש המטה, על ראש המטה ודאי, דהא אסתלק לאתריה ואתעטר בעטרוי דמלכא קדישא.

פירוש הסולם

שלד) ואי תימא וכו': ואם תאמר, שהשתחוה אל השכינה מפני שהיא למעלה מראשותיו של חולה, כנ"ל. הרי באותו זמן עוד לא היה חולה, כי אח"כ כתוב ​ויהי אחר וגו' הנה אביך חולה. ובשעה שהשתחוה לא היה חולה, אלא בהכרח, שע"כ השתחוה, משום שידע שבזמן ההוא עלה במדרגה עליונה קדושה, בכסא השלם, שהוא תפארת. משום זה השתחוה למרכבה ההוא, כסא העליון, כי חג"ת הוא כסא עליון דהיינו אל הבינה, ות"ת כולל כולם. והוא שלמות אילן הגדול והתקיף הנקרא על שמו, דהיינו ת"ת שנקרא בשמו ישראל, ועל כן וישתחו ישראל על ראש המטה ודאי, כי נתעלה למדרגתו ונתעטר בעטרות, דהיינו במוחין של המלך הקדוש, שהוא ת"ת.