זהר

שלד) תאנא, סליק ו׳ לעילא לעילא, והיכלא אתוקד, ועמא אתגלי, ומטרוניתא אתתרכת, וביתא אתחרבת. לבתר כד נחית וו׳ לאתריה, אשגח בביתיה והא אתחריב, בעי למטרוניתא, והא אתרחקת ואזלת. חמא להיכליה, והא אתוקד. בעא לעמא, והא אתגלי. חמא לברכאן דנחלין עמיקין דהוו נגדין, והא אתמנעו. כדין כתיב, ויקרא יי׳ אלהים צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. וכדין לבשו שמים קדרות.

פירוש הסולם

שלד) תאנא סליק ו׳ וכו׳: למדנו, הו׳, שהיא ז״א, עלתה למעלה למעלה, לכתר, שה״ס א׳ כנ״ל, וההיכל נשרף והעם הוגלה, והמלכה גורשה, והבית נחרב. אח״כ כשחזרה הו׳ למקומה, השגיח בבית והוא נחרב. בקש את המלכה, והיא נתרחקה והלכה. ראה את היכלו, והנה נשרף. בקש העם, והרי הגלו. ראה את הברכות של הנחלים העמוקים, מבינה, שהיו נמשכים, והנה נמנעו. אז כתוב, ויקרא ה׳ צבאות ביום ההוא לבכי ולמספד ולקרחה ולחגור שק. ואז, לבשו שמים, שהוא ז״א, קדרות.