זהר

שלב) ויפוק מן ההוא שערא לבר, דיתחזי, דכד חמי לההוא ב"נ בקדושה עלאה, וחולקא דיליה משתתף לתמן, כדין לא יקטרג ליה, ולא יכיל לאבאשא ליה לעילא ותתא, דהא דוכתא יהב ליה. ואי ההוא חולקא לא יהבין ליה בהאי קדושה, יכיל לאבאשא ליה לתתא, וסליק מקטרגא ליה לעילא, ואמר פלוני דקא מקדש השתא, כך וכך עבד יומא פלוני, וכך אינון חובוי, עד דימטי דינא על ההוא ב"נ, ויתענש על ידוי.

פירוש הסולם

שלב) ויפוק מן ההוא וכו': ומקצת שערה תצא לחוץ מן התפלין, שתהיה נראית. כי כשהס"א רואה אדם ההוא בקדושה העליונה, והחלק שלו משתתף שם, אז לא יקטרג עליו, ולא יוכל להרע לו למעלה ולמטה, שהרי נתן לו מקום. ואם לא נותנים לו חלק בקדושה הזו, הוא יכול להרע לו למטה, ועולה ומקטרג עליו למעלה, ואומר, פלוני שהוא מקדש עתה, כך וכך עשה ביום פלוני, וכך הם חטאיו. עד שמגיע הדין על אדם ההוא, ונענש על ידו.

ביאור המאמר. תחלה צריכים להבין, מה שלפעמים אנו אומרים שגילוי המלכות דמדת הדין הנקראת מנעולא, הוא תקון לכל המוחין, (כנ"ל לך דף י"ג ד"ה ונתבאר) ולפעמים אנו אומרים שגילוי הדינים דמנעולא מטמא ומפריד הזווג הקדוש. (כנ"ל פרשת נח דף ל"ז ד"ה כמה) וכן שמביאה מיתה על האדם. והענין הוא. כי גילוי המנעולא המביאה טומאה או מיתת האדם, אין זה נעשה בפעם אחת, אלא ע"י חטאיו של אדם גורם גילוי המנעולא למעלה הרבה פעמים, ומחיבור כל אלו הגילוים מצטרף שיעור מספיק. עד להוציא רוח החיים מן האדם (כמ"ש זה לעיל פרשת ויצא דף י"ז ד"ה וצריך ע"ש) ועם זה תבין שסוד גילוי המנעולא שבסוד מסך דחירק המתקן את המוחין (כנ"ל פ' לך י"ג ד"ה ונתבאר) הוא פחות מכשעור שיטמא ויבריח האורות, וע"כ אפשר לשמש עמה לצורך תקון המוחין. ולא עוד שלא יצוייר כלל תקון המוחין בלעדה, (כנ"ל פרשת לך י"ג).
וסוד שערות העגל, ה"ס גילוי המלכות דמדת הדין הנ"ל. כי העגל, רומז על העגל שעשו ישראל בסוד אלה אלהיך ישראל. שה"ס המשכת החכמה ממעלה למטה, שעליה נאמר, אם לא תטיב, אלא שתמשיך החכמה ממעלה למטה, אז לפתח חטאת רובץ. שתגלה לבסוף המלכות דמדת הדין. וע"כ נבחנת לשערא דעגלא. כלומר הסערה שבאה עם מעשה העגל.
וז"ש (באות ש"ל) ולית לן רשו לאנהגא ביה קלנא וכו' דהא מגו קדושה נפיק שלטנו דיליה. כי גילוי המנעולא הוא תקון הקדושה שנעשה ע"י קו אמצעי, וע"כ אין אנו יכולים לנהוג בזיון במקטרג, כלומר ללעוג עליו ולא לעשות עסק עמו, כי מכח שכבר נמצא גילוי המנעולא בקדושה הוא יכול תמיד לקטרג, דהיינו להזכיר עונותיו של האדם, המספיקים לשיעור כזה שיבריחו ממנו אורות החיים, (כמ"ש ויצא ד"ה וצריך ע"ש) וזה שאומר, כיון ששורש הגילוי הוא כבר בקדושה, ע"כ צריכים לפחד מפני קטרוגו.
וז"ש, דבעינן גו רזא דתפלין לאצנעא חד שערא דעגלא, דיפוק לבר ויתחזי. כי שערא דעגלא רומזת על גילוי מנעולא, אבל התפלין שה"ס ג' קוין, כבר מתוקנים הם למעלה בגילוי הזה, (כנ"ל לך י"ג ד"ה ונתבאר) ועל זה צריכים אנו לתת שערת עגל תוך התפלין, וצריכים לגלות אותה לחוץ מן התפלין, שאז יראה המקטרג שאנו משתפין את חלק קטרוגו בתוך תקון הקדושה. וא"כ לא יוכל לעשות ממנו קטרוג להרע לאדם. כמו שהזהר מבאר והולך.
וכדי שלא להתמיה, איך אפשר שגילוי מה"ד דמנעולא תמצא בקדושה, לאחר שנודע שבכל מקום שנגלית היא מטמאה, (כנ"ל פרשת נח דף ל"ז ד"ה כמה) לזה אומר, דהא חוטא דשערא דא לא מסאיב בר דאי אתחבר האי שערא ואתעביד כשעורא (כצ"ל) דהיינו שיש שיעור לטומאה, הנעשית ע"י ריבוי עונות התחתונים (כנ"ל ויצא י"ז ד"ה וצריך) אבל פחות מן דא לא מסאיב. ותקון שערת העגל הוא פחות מכשעור הזה, וע"כ אינה מטמאה.