זהר

שלב) אלא תנינן, אילנא דחב ביה אדם קדמאה, ענבין הוו, דכתיב ענבמו ענבי רוש. ואלין אינון ענבין אוכמין, בגין דאית ענבין אוכמין, ואית ענבין חוורין. חוורין טבין, דהא מסטר דחיי אינון. אוכמין צריכין רחמי, דהא מסטרא דמותא אינון. בזמנן טבין, מאי טעמא. בגין דבזמנא דחוורי שלטן, כלא אתבסם, דהא בההוא זמנא כלא אצטריך לתקונא, וכלא איהו שפיר, וכלא תקונא חדא, אוכמא וחוורא. ובזמנא דחוורי לא שלטאן, ואוכמי אתחזון, למינדע דהא בדינא דמותא סליק, ואצטריך רחמי, דהא אילנא דחב ביה אדם קדמאה, וגרים מותא ליה ולכל עלמא חמא.

פירוש הסולם

שלב) אלא תנינן אילנא וכו': ומשיב, אלא למדנו, העץ שחטא בו אדם הראשון, ענבים היה. שכתוב, ענבימו ענבי רוש, ואלו הם ענבים שחורים, משום שיש ענבים שחורים ויש ענבים לבנים, הלבנים טובים, שהרי מצד החיים הם, כי לבן רומז על חסד, שהוא ז"א שנקרא עץ החיים. השחורים צריכים רחמים, שהרי מצד המות הם. כי שחור רומז על עץ הדעת טו"ר, שבו המות. בזמנם, דהיינו, בזמן גידולם של הענבים, הם טובים אע"פ שהם שחורים, מהו הטעם. משום שבזמן שהלבנים שולטים הכל מתבשם כי בזמן ההוא הכל מקבלים תקון, והכל הוא יפה, והכל תקון אחד לבנים ושחורים. ושלא בזמן גידולם של הענבים, שהלבנים אינם שולטים, והשחורים נראים בחלום, הוא לדעת שדין מות נגזר עליו, והוא צריך רחמים, שהרי ראה האילן שחטא בו אדם הראשון, וגרם מות לו ולכל העולם.