זהר

שלב) ואיהו אקרי יום, וקרי ליה יום. ואיהי קרי לילה כד"א ויקרא אלקים לאור יום וגו'. מהו ולחשך, דא חשך דאחיד ללילה, דלית לה נהורא מגרמה, ואע"ג דאתא מסטרא דאשא דאיהי חשך, אבל חשך, עד דאתנהיר מסטרא דיום, יום נהיר ללילה, ולילה לא נהיר עד זמנא דכתיב ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה.

פירוש הסולם

שלב) ואיהו אקרי יום וקרי ליה יום, ואיהי קרי לילה, כד"א ​ויקרא אלקים לאור יום וגו': והוא, ז"א, נקרא יום, וע"כ נאמר שקרא האור יום, והיא, הנוקבא, קרא לה לילה כמ"ש ויקרא אלקים לאור יום ולחשך קרא לילה, מהו ולחשך, דא חשך דאחיד ללילה, דלית לה נהורא מגרמה, שואל מהו החשך, שבהכתוב ולחשך קרא לילה, ואומר, שהוא החשך שנאחז בהלילה, שאין לה אור מעצמה ולא כלום. כלומר, הלילה שהיא הנוקבא, אין לה מעצמה כלום, ואפי' החשך הנאחז בה אינה שלה אלא הוא חשך הנמשך לה מאמא, דהיינו הצד שמאל שלה, הנבחן לנקודת השורק שבישסו"ת כנודע. ואע"ג דאתי מסטרא דאשא, דאיהי חשך, ואע"פ שהחשך בא מצד האש שהוא חשך, מ"מ אינו של הנוקבא עצמה, שאין לה כלום מעצמה.
אבל חשך עד דאתנהיר מסטרא דיום, יום נהיר ללילה: אבל החשך נמשך, עד שמאיר מצד השפעת היום, דהיינו עד שמקבל חסדים מז"א הנק' יום, ואז מתלבש אור החכמה באור החסדים (כנ"ל דף ט"ז ד"ה וזה אמרו). ונמצא מבחינה זו, שהיום שהוא ז"א מאיר להלילה, שהיא נוקבא, ולילה לא נהיר, עד זמנא, דכתיב ולילה כיום יאיר כחשכה כאורה. אבל הלילה עצמה אינה מאירה מכח השפעת היום, עד הזמן של גמר התקון, שכתוב ולילה כיום יאיר וגו'. (ועי' לעיל דף קי"ח ד"ה וביאור)