זהר

שלא) נפק נהורא בסטר ימינא, וחשוכא בסטר שמאלא, ואפריש לון, לבתר, בגין לאתכללא דא בדא, הה"ד ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, ואי תימא הוה הבדלה ממש, לא, אלא יום אתי מסטרא דנהורא, דאיהו ימינא. ולילה מסטרא דחשוכא, דאיהו שמאלא. וכד נפקו כחדא, אפריש לון. והבדלה הוה מסטרוי, לאסתכלא אפין באפין, ולאתדבקא דא בדא למהוו כלא חד.

פירוש הסולם

שלא) נפק נהורא בסטר ימינא, וחשוכא בסטר שמאלא, ואפריש לון לבתר, בגין לאתכללא דא בדא הה"ד וכו': עתה מבאר איך הנוקבא מקבלת את אור העליון הנזכר. ואומר האור יוצא בצד ימין, כי הוא מקובל אל הז"א שה"ס ימין. והחשך נשאר בצד שמאל, שהיא הנוקבא, וז"א מפריד אח"כ את החשך מי האור, כדי שיכללו זה בזה, ואז בכח הבדלה הזו, מקבלת הנוקבא את האור מן הז"א, כמו שמבאר לפנינו. הה"ד ​ויבדל אלקים בין האור ובין החשך, שע"י הבדלה זו, ויקרא אלקים לאור יום וגו' היום ולילה נזדווגו ונעשו יום אחד. (עי' לעיל דף קי"ח ד"ה וביאור).
ואי תימא הוה הבדלה ממש, לא, אלא יום אתי מסטרא דנהורא דאיהי ימינא ולילה מסטרא דחשוכא דאיהו שמאלא: ואם תאמר, שהכתוב ויבדל אלקים בין האור וגו', פירושו הבדלה ממש, דהיינו פירוד בין האור ובין החשך, ואומר, לא כן, אלא הפירוש הוא, כי היום בא מצד האור שהוא ימין. והלילה באה מצד החשך, שהוא שמאל, וכד נפקו כחדא אפריש לון וכשיצאו ושלטו כאחד, הפריד אותם, והבדלה הוה מסטרוי לאסתכלא אפין באפין ולאתדבקא דא בדא למהוו כלא חד. וההבדלה היתה מצדו, דז"א, כדי להסתכל פנים בפנים ולהדבק זה בזה. שיהיו לגמרי אחד. (וכבר ביארתי סוד הבדלה זו, לעיל דף ס' ד"ה ורזא, דא, עש"ה כל ההמשך) שה"ס הבדלה בסדר ההארה, הנבחן למחלוקת דרחימו וחביבו וקיומא דעלמא, כי הוא נוהג בסוד הזווג לקיום העולם.