זהר

שלא) וכד אשתכח עלמא בצערא, בגין דאינון דמיכין על חובי עלמא, וההוא טלא לא אתנגיד, ולא אשתכח, עד דאתער ס"ת, כדקא חזי בעלמא, ונפשא אודעא לרוחא, ורוחא לנשמתא, ונשמתא לקודשא בריך הוא, כדין, יתיב מלכא בכרסייא דרחמי, ונגיד מעתיקא קדישא עלאה, נגידו דטלא דבדולחא, ומטי לרישא דמלכא, ומתברכין אבהן, ונגיד ההוא טלא, לאינון דמיכין, וכדין מתחברן כלהו, וחייס קודשא בריך היא על עלמא. ותאנא, לא חייס קודשא ב"ה על עלמא, עד דאודע לאבהן ובגינייהו עלמא אתברכא. א"ר יוסי, ודאי הכי הוא, והא אשכחנא מלי בספרא דשלמה מלכא, ההוא עלאה, דקרא ליה עיטא דחכמתא דכלא.

פירוש הסולם

שלא) וכד אשתכח עלמא וכו': וכשהעולם נמצא בצער ואינם נענים, משום שהם האבות, ישנים מחמת עונות העולם, ואותו הטל אינו מקיץ אותם, כי אינו נמשך ואינו נמצא אז עד שנתעורר ספר תורה בעולם כראוי, ואז, הנפש מודיעה לרוח, והרוח לנשמה, והנשמה להקב"ה, אז יושב המלך על כסא רחמים, ומושך מעתיקא הקדוש העליון, שהוא אריך אנפין, המשכה מטל הבדולח שהוא מוחא סתימאה דא"א, ומגיע לראש המלך, לחב"ד דז"א, והאבות מתברכים, שהם חג"ת דז"א ונמשך אותו הטל לאלו הישנים, להאבות שבמערת המכפלה, ואז מתחברים כולם להתפלל על העולם, ומרחם הקב"ה על העולם. ותאנא לא חיים וכו': ולמדנו אין הקב"ה מרחם על העולם עד שמודיע אל האבות, ובזכותם מתברך העולם. אר"י, ודאי כן הוא, שבזכות האבות מתברך העולם. וכן מצאתי הדברים בספרו של שלמה המלך, הוא אותו העליון שקוראים לו, עצת החכמה של כל האדם, כמו"ש​ ויחכם מכל האדם וגו'.