זהר

שלא) היה היה: קיום על קיום, הוה בקיומא דההוא מלה, וההוא נבואה. שמא דקב"ה דאתמסר למשה, הוי שמא קדישא עילאה, ושמא דא איהו לאגנא על גלותא, ואלמלי הוה שלם ברזא דשלימו, לא יתעכבון כלל בגלותא. אבל אסתלק משמא דא א׳, ואשתאר היה. ובגין דאסתלק א׳. אתכפל היה תרי זמני, לאגנא עלייהו, ואיהו רזא חדא. דהא בשמא דא נחתא שכינתא לגלותא, אבל באסתלקות אור את א׳.

פירוש הסולם

שלא) היה היה קיום וכו׳: היה היה, פירושו, שקיום על קיום, היה בקיום הדבר ההוא, והנבואה ההיא. השם של הקב"ה שנמסר למשה, שהוא השם אהיה, הוא שם קדוש עליון, שהוא שם הבינה, ושם הזה הוא להגין על הגלות. ואם היה השם שלם בסוד השלמות, לא היו מתעכבים בגלות כלל. אבל משם אהיה זה, נסתלקה הא׳ ונשאר היה. כי הא' ה"ס אור החסד שנסתלק (כנ"ל אות שכ"ב). ומשום שנסתלקה הא', נכפל, היה, שנשאר, ב׳ פעמים, כדי להגין על ישראל, ושתיהן סוד אחד. הרומז על השם אהיה. כי בשם הזה ירדה השכינה לגלות, אלא בהסתלקות האור של אות א'.