זהר

שלא) עוד, אתפשטת האי מחשבה, לאתגליא. ובטש האי קול ואקיש בשפוון, וכדין נפקא דבור, דאשלים כלא, וגלי כלא. אשתמע, דכלא איהו ההיא מחשבה סתימא דהות לגו, וכלא חד.

פירוש הסולם

שלא) עוד אתפשטת וכו': עוד נתפשטה מחשבה הזו להתגלות, ודפק קול הזה והכה בשפתים, ואז יצא הדבור שהשלים הכל וגילה הכל. נשמע מכאן, שהכל הוא אותה מחשבה סתומה, שהיתה בפנימיות, והכל אחד.
ביאור הדברים. נודע שה' מיני קומות יש, שהן נקראות נרנח"י, היוצאות על ידי זווג דהכאה בה' בחינות שבמסך, שהם שורש וד' בחינות חו"ב תו"מ, אשר על בחינת השורש יוצאת קומת נפש. ועל בחי"א יוצאת קומת רוח. ועל בחי"ב נשמה. ועל בחי"ג חיה. ועל בחי"ד יחידה. (כמ"ש בפתיחה לחכמת הקבלה דף ז' אות כ"ז וכ"ח עש"ה) וכל פרצופי אצילות מקבלים, מפה דא"א, כל אחד שיעור קומה השייך לו, והוא מודד להם על פי ה' בחינות מסך, המכונות ה' מוצאות הפה חיך גרון לשון שינים ושפתים, ולפיכך בעת שהבינה יצאה מראש דא"א, שנתמעטה ואינה יכולה לקבל רק נפש רוח, שהם ו"ק בלי ראש, הרי אז משפיע לה א"א מבחינת זווג דהכאה על המסכים דחיך וגרון, ומודד לה משם קומת רוח, הנק' רוח חיים.
וז"ש דאתפשטת ושריא לבי גרון וכו' ברזא דרוח חיים. שהיא בחינת הקטנות דבינה. ומקומת רוח ואילך הם מוחין דגדלות הנקראים ג"ר. וע"כ יש ג' בחינות ג"ר: נשמה, חיה, יחידה. המכונים מחשבה, קול, דיבור. היוצאות על המסכים: דבחי"ב ובחי"ג, ובחי"ד. אשר קומת בינה, הנקראת מחשבה יוצאת על מסך דבחי"ב שבפה, המכונה לשון.
וז"ש כד אתפשטת ההיא מחשבה וכו' אקרי ההיא מחשבה אלקים חיים. כי אחר שהשיגה מפה דא"א קומת נשמה הנקרא מחשבה. נקראת הבינה בשם אלקים חיים. ונבחנת קומה זו שהיא לא אשתמע, אלא שהיא בחשאי, וקולה לא ישמע. והוא מטעם כי הארת החכמה אינה מתגלה בקומה הזו, וע"כ אע"פ שמספקת להיות ג"ר ובחינת ראש להבינה עצמה, כי אינה צריכה להארת חכמה. עכ"ז אין הזו"ן יכולים לקבל ממנה יותר מבחינת ו"ק בלי ראש, משום שז"א צריך להארת חכמה ביחוד. (כנ"ל דף פ"ב ד"ה פירוש) וז"ס וקולה שהוא ז"א הנק' קול, לא ישמע, אינו נגלה לחוץ, כי הקול נשאר בו"ק בלי ראש. וע"כ נבחנת הארת ג"ר זו, שהיא בחשאי.
וקומת חיה, המכונה קול יוצאת על מסך דבהי"ג שבפה, המכונה שינים. וז"ש עוד בעא לאתפשטא ולאתגליא וכו' ואיהו קול חד דנפיק ואשתמע, כי עתה בקומה זו יש הארת החכמה, וע"כ מקבל ממנה גם ז"א הנק' קול ונעשה לו לבחי' ג"ר, והוא נשמע לחוץ, כלומר שמוליד נשמות לתחתונים.
וז"ש מחשבה דהוה סתימא בחשאי דהיינו קומת נשמה, שלא האירה בחי' ג"ר לז"א, בסו"ה וקולה לא ישמע, עתה אשתמע לאתגליא, כי עתה, קולה ישמע.
וקומת יחידה המכונה דיבור, יוצאת על מסך דבחי"ד שבפה, הנקרא שפתים. וז"ש עוד אתפשטת האי מחשבה לאתגליא, וכו' ואקיש בשפוון, וכדין נפקא דיבור דאשלים כלא, כי אחר שנעשה זווג דהכאה בשפתים, ואקיש בשפוון, אז יצאה קומת יחידה הנקרא דיבור, המשלים הכל, ומגלה הכל. דהיינו שבה נשלמים כל ה' אורות נרנח"י, ובה שלימות הגילוי של הארת החכמה כנודע.
וז"ש אשתמע דכלא איהו ההיא מחשבה סתימא דהות לגו, נשמע מכאן, שכל נרנח"י הללו, הם של המחשבה סתימא, שהיא קומת הבינה, שהיתה בפנימיות, ולא יכלה להאיר לתחתונים, שהם זו"ן, ועתה נתפשטה אותה הבינה משם ומאירה לזו"ן. ב' הקומות חיה יחידה, והם נעשו על ידה עתה לקול ודיבור. כי אין זו"ן יכולים לקבל מפה דא"א. אלא הבינה מקבלת הקומות מא"א ומשפעת אותם לזו"ן ונעשו לקול ודבור. באופן, שהם התפשטות המחשבה בלבד.