זהר

שלא) כד סלקין צלותין דישראל ביומא דא קמי קב"ה, מה כתיב והוא עבר לפניהם. הא רוח קודשא אעבר לקמייהו, כד"א ויעבור מלכם לפניהם והוא ודאי עבר לפניהם. וישתחו ארצה שבע פעמים, רוח קודשא, אזער גרמיה לגבי עילא ז' זמנין, לגבי ז' דרגין עלאין דעליה, ואקטין גרמיה, לאכללא לון עמיה כל חד וחד. עד גשתו עד אחיו, לההוא דרגא דרחמי, דהא בן ובת אינון. בן, בני בכורי ישראל. בת, כ"י. רוח קודשא עביד אזעירו דגרמיה, עד גשתו.

פירוש הסולם

שלא) כד סלקין צלותין וכו': כשעולות תפלות ישראל ביום זה לפני הקב"ה, מה כתוב, והוא עבר לפניהם. הנה רוח הקודש שהוא המלכות, עבר לפניהם כש"א, ויעבור מלכם לפניהם. והוא ודאי עבר לפניהם. וישתחו ארצה שבע פעמים, רוח הקודש, שהוא המלכות, מיעט את עצמו כלפי מעלה. לז"א, ז' פעמים, אל ז' מדרגות עליונות, חג"ת נהי"מ דז"א שעליה, ומיעט עצמו כדי לכלול אותן עמו, כל אחת ואחת. עד גשתו עד אחיו, היינו לאותה מדרגה של רחמים, שהוא ז"א הנקרא אחיו של רוח הקודש, שהוא המלכות. כי בן ובת הם, לבינה. וע"כ הם אחים. ז"א נקרא בן שכתוב, בני בכורי ישראל. דהיינו ז"א שנקרא ישראל. בת היא כנסת ישראל דהיינו המלכות. רוח הקודש עשה מיעוט בעצמו עד גשתו, אל אחיו ז"א.
פירוש המלכות היתה תחילה, גדולה כמו ז"א, בסוד ב' מאורות הגדולים, אבל אז לא יכלה להשפיע לישראל. ובכדי להשפיע לישראל מיעטה את עצמה ז' פעמים, דהיינו שיצאה מכל ז' ספירות הגדולות שלה והיתה לנקודה תחת יסוד, שאח"ז נבנה מחדש ונעשתה ראויה לכלול בתוכה כל ז"ס דז"א. (עי' ב"א מאות ק"י עד אות קט"ו) וז"ש, אזער גרמיה לגבי עילא ז' זמנין לגבי ז' דרגין עלאין דעליה וכו' דהיינו, כדי שתוכל להבנות מז"ס חג"ת נהי"מ דז"א. וז"ש רוח קודשא עביד אזעירו דגרמיה עד גשתו, שהמלכות הנקראת רוח הקודש מיעטה את עצמה עד שיכלה להתחבר בז"א כנ"ל. ואם לא מיעטה את עצמה, לא היתה יכולה לגשת אליו.