זהר

שכ) תא חזי מבלעם, דאיהו הוה מתקנא, לאינון חרשין דיליה, לאצלחא בידוי, בגין דכתיב ונאם הגבר שתם העין. שתום העין, סתום העין כלא חד. דחד עינא סתים תדיר, וחיזו דעינוי לא הוה בארח מישר, מומא הוה ביה בעינוי. כתיב ושלח ביד איש עתי, זמין בכלא, חזו דעינוי דלא יתכשר. אבל רוח קודשא, מאן דישתמש בהדיה מה כתיב, כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח.

פירוש הסולם

שכ) תא חזי מבלעם וכו': בוא וראה מבלעם, שהוא היה מתוקן לאלו כשפים שלו להצליח בידו. משום שכתוב, נאום הגבר שתום העין, שתום העין וסתום העין הכל אחד, כי עין אחת שלו היתה סתומה תמיד, ומראה עינו לא היה בדרך ישר, מום היה בו בעיניו. וע"כ היה מתוקן לכשפים שלו. וכתוב, ושלח ביד איש עתי. היינו שהאיש יהיה מזומן לגמרי לשליחותו, שמראה עיניו לא יהיה בדרך ישר. דהיינו ג"כ שיהיה בו מום כי הסטרא אחרא דבוק במום ובחסרון. אבל רוח הקדש, מי שישתמש בו, מה כתוב, כל איש אשר בו מום לא יקרב איש עור או פסח.