פירוש הסולם
שכ)
בקולפי דחויא רברבא מחו ועאלו תחות נוקבי דעפרא אלף וחמש מאות אמה: בהמטה של תנין הגדול הכו ונכנסו האותיות דמ"ב הנ"ל אלף וחמש מאות אמה מתחת הנוקבא דבחינת עפר. פירוש. כי מתחילה בצמצום א' לא היתה אחיזה לקליפות רק בהמלכות לבדה, ולא כלום למעלה מהמלכות. אמנם בעת שעלתה המלכות לבינה, וחצי המדרגה שהם אתוון אל"ה, דהיינו בינה ותו"מ, ירדו מתחת המלכות, נמצא כח הצמצום שבמלכות שולט גם על בינה ותו"מ שמתחתיה, והנה המ"ב אתוון הם ג"ר כח"ב, הנמשכים מאו"א שלמעלה מחזה, כנ"ל, וספירות דאו"א הם בסוד אלפים, ונמצא שהמ"ב אתוון ה"ס ג' אלפים.
ולפיכך נבחן, שבעת שעלתה המלכות לבינה ונבקעה חצי מדרגה ויצאה למטה, אשר חצי המדרגה דמ"ב ירדה למטה מתחת המלכות שעלתה. דהיינו חמש עשרה מאות. באופן שחמש עשרה מאות נשארו למעלה בסוד מ"י וחמש עשרה מאות ירדו מתחת המלכות בסוד אתוון אלה.
וז"ש
בקולפי דהויא רברבא מחו עם המטה של תנין הגדול הכו בהאתוון דמ"ב, דהיינו מכח עלית המלכות בבינה שיצאה חצי מדרגה למטה מהמלכות כנ"ל
ועאלו תחות נוקבי דעפרא. אלף וחמש מאות אמה וע"כ נאחזה בהם הקלי' של תנין הגדול, כי משום שחצי מדרגה דמ"ב דהיינו אלף וחמש מאות אמה כנ"ל, ירדו למטה מנוקבי דעפרא, שהיא המלכות שעלתה ממעל להם. ונמצא אותו כח הקלי' שנאחז מתחילה בהמלכות לבדה נאחז עתה באותם אלף וחמש מאות אמה שמתחת המלכות.
לבתר תהומא רבא הוה סליק בחשוכא וחשוכא חפי כלא: אח"כ היה תהום הגדול עולה בחושך, והחשך כסה הכל. בחינת הצמצום שנעשה בחצי המדרגה דבינה מחמת שירדה מתחת המלכות, נקרא תהומא רבא, ולעת גדלות כשהבינה חזרה לראש א"א והחזירה אתוון אל"ה למדרגתה, נמצא תהומא רבא שבהם, עלה ונמתק בהבינה, ונפרד מהם כח הצמצום, אלא שנעשה בהם חשך. והוא מטעם חוסר חסדים בראש דא"א שכולו חכמה, והז"ת אינם יכולים לקבל חכמה בלי לבוש החסדים. וע"כ אע"פ שאתוון אל"ה עלו למדרגת הבינה, נשארו שם בלי אור והחשך כסה הכל. כלומר, שנעשה חשך הן מהחסדים והן מחכמה. כי אפילו החכמה שיש בא"א, אינם יכולים לקבל, להיות החכמה בלי חסדים. והארה זו נקראת נקודת השורק כנ"ל
(דף ט"ו ד"ה ההיא)
עד דנפק נהורא ובקע בחשוכא ונפק ואתנהיר דכתיב מגלה וגו' עד שיוצא האור ובוקע בחשך, ויוצא ומאיר בשלמות. דכתיב
מגלה עמוקות מני חשך וגו'. פירוש, שנעשה הזווג על מסך דחירק שהוא מסך דבחי"א, שקומתו ו"ק
(כנ"ל דף ט"ז ד"ה וזה) ונמצא שהזווג הזה בוקע שוב המדרגה לשנים. וז"ש ובקע בחשוכא. אבל אז מתלבש החכמה בחסדים, ויוצא האור ומאיר בשלמות. אלא בבחינת ו"ק דג"ר, כי הג"ר דג"ר נעלם ע"י זווג הזה דמסך דחירק, להיותו בחי"א דמסך. ונמצא משום זה, אשר
מיא אתקלו בתקלא אלף וחמש מאה, המים, דהיינו המוחין שנמשכו עתה, נשקלו במאזנים, בשיעור אלף והמש מאות, דהיינו רק ו"ק דג"ר חצי המדרגה, ולא מדרגה שלמה, מטעם הנ"ל. וענין המשקל והמאזנים הולך ומבאר לפנינו בדיבור הסמוך.