זהר

שכ) וישב בהר, אמר ר' יצחק, משמע דכתיב בהר, מלמד שהוא שם מושבו, במקום הר, גוף שהוא חרב כהר, דלית ביה טיבותא, וב' בנותיו עמו. אלו הב' כחות, דאמרן. כי ירא לשבת בצוער, יראה וחרדה נופלת עליו בשעה שרואה צער גיהנם, שמצערין לרשעים, וחושב ששם ידון, כיון שרואה שאינו נדון שם, יוצא והולך לפתות בני אדם אחריו.