זהר

שכ) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו. רבי יצחק פתח, שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, כיון דכתיב לא יהיה בך אל זר, מאי ולא תשתחוה לאל נכר. אלא לא יהיה בך אל זר, דלא ייעול ב״נ ליצר הרע בגויה, דכל מאן דאתי לאתחברא ביה, אל זר שריא בגויה, דהא כד אתחבר ב״נ ביה, מיד אתי לאעברא על פתגמי אורייתא, אתי לאעברא על מהימנותא דשמא קדישא, ואתי לבתר למסגד לטעוון אחרן, ועל דא כתיב, לא יהיה בך אל זר, כיון דלא יהיה בך אל זר, לא תיתי למסגד לטעוון אחרן, ולמעבר על מהימנותא דשמא קדישא. הה״ד, ולא תשתחוה לאל נכר, ומהימנותא בישא דב״נ דא הוא.

פירוש הסולם

שכ) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו: ר׳ יצחק פתח, שמע עמי ואעידה בך ישראל אם תשמע לי לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר. שואל, כיון שכתוב, לא יהיה בך אל זר, מהו ולא תשתחוה לאל נכר. ומשיב, אלא לא יהיה בך אל זר, פירושו, שאדם לא יכניס את היצר הרע לתוכו, שכל מי שבא להתחבר עמו, אל זר שורה בתוכו, כי כשמתחבר בו האדם, הוא בא מיד לעבור על דברי התורה, ולעבור על האמונה של השם הקדוש, ובא אח״כ להשתחוות אל אל נכר. וע״כ כתוב, לא יהיה בך אל זר, כיון שלא יהיה בך אל זר, לא תבא להשתחוות לאל נכר, ולעבור על האמונה של השם הקדוש, ז״ש ולא תשתחוה לאל נכר. שזו היא האמונה הרעה של האדם.