זהר

שכ) ושמתי כ״ד כ״ד שמשותיך, דא שכינתא תתאה דאיהי כ״ד אתוון דיחודא קדמאה דשחרית, וכ״ד אתוון דיחודא דערבית. כ״ה כ״ד דשחרית אינון מ״ט אנפין.

פירוש מעלות הסולם

שכ) ושמתי כ״ד כ״ד וכו': ושמתי כ״ד כ״ד שמשותיך, זוהי השכינה התחתונה היינו מלכות, שהיא כוללת כ״ד אותיות של היחוד הראשון של תפלת שחרית. וכ״ד אותיות מן היחוד של תפלת ערבית, היינו כ״ד אותיות של ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. כ״ה כ״ד של תפלת שחרית הם מ״ט פנים. ובשער מאמרי רשב״י בתחלתו כתב מוהרח״ו ז״ל וזה לשונו:
יש לדעת מפני מה עמוד״א נטיל כ״ה תיבין ויסוד כ״ד תיבין לבד. ועוד מ״ש דבצדיק נקט כליל שית תיבין ובעמוד״א קאמר דאינון כ״ה אתוון דשית תיבין וכו' דאיהו עמודא וכו' ול״ק כליל ועוד אמאי בצדיק הקדים ענין התיבות של הפסוק לאותיות ובעמוד״א איפכא. ועוד מאי כוונתו באומרו דאיהו ו' זעירא ועוד שמעיקרא התחיל בענין האותיות דקאמר מ״ט אתוון וסיים במנין התיבות דקאמר שית תיבין ולמה לי מנין התיבות הכא ועוד אמאי נקט עמוד״א וצדיק ולא נקט ת״ת ויסוד כאורחי'.
ואפשר לתרץ דעמודא דאמצעיתא מכריע בין חו״ב בסוד הדעת ונכלל מהם ומש״ה נקט עמוד״א להורות שהוא מכריע מראש הבנין בסוד הדעת והוא באמצעם ומכריע ג״כ בין גדולה לגבורה ונכלל מהם ונמצא נוטל ה׳ חלקים דעת חבג״ג וכל אחת כלולה מה׳ הרי כ״ה ויסוד מקבל מחגתנ״ה ולפיכך נק׳ כל שהוא הכולל הכל ולית ליה מדיליה כלום אלא שכולל העליונים ולהכי קרו ליה וא״ו זעירא לפי שאינו כמו ת״ת שמקבל מחו״ב שהם מעלמא עלאה ולפיכך נק׳ וא״ו גדולה משא״כ ביסוד שאינו מקבל כ״א מז״א מחסד ואילך ולפיכך נק׳ וא״ו זעירא וגם דומה בזה למלכות שהיא עיר קטנה דלית לה מדילה כלום וכל אחת כלולה מה' הרי כ״ה אלא שחסר מכאן נקודת הת״ת כי אלו הם תכשיטי כלה. ואין ראוי למנות עצם החתן בתכשיטי הכלה ולפיכך אין הת״ת נחשב כ״א כ״ד כי הת״ת שבת״ת הוא עצם החתן ונמצא חגנ״ה כל אחת בה׳ הרי עשרים. ות״ת בד׳ כדפי׳ הרי כ״ד ומש״ה קאמר כליל שית תיבין כי בו מתערבין ונכללין הה׳ ספי׳ באופן שהם ששה כי הם ה׳ ספי׳ ובהתחברם בו נעשה יסוד מכללותם ונמצאו שש וכנגדם שש תיבות יש בבשכמל״ו נמצא שע״י כללותו הם ו' תיבות. ועכ״ז אין בהם כלום כ״א כ״ד דיסוד לית מדיליה כלום. וזמ״ש דבהון כ״ד אתוון אמנם דשמע ישראל וכו' הם ו׳ תיבות כנגד חב״ד וחג״ת הרי ו׳ והם כ״ה אותיות בו׳ תיבין כי ת״ת הוא הדעת עצמו ושניהם אחד וזמ״ש דאיהו עמוד״א כי בערך הכרעתו לאמצע נחשב לא׳ כי הוא מכריע למעלה בין חכמה ובינה והוא המכריע בין גדולה לגבורה ואלו היו נחשבים לב׳ היו ראוי להיות לו׳ אותיות כי כל א׳ כלול מו׳ ונמצא דכ״ה אותיות שמע הם מו' תיבות כי ת״ת ודעת הכל א׳ משא״כ מכ״ד אותיות דברוך שם שאינם כ״א מה׳ והוא כולל אותם לבד והכ"ד אתוון הם דצדיק שהוא מקבלם ולפיכך לא אמר כ״ד אתוון דו' תיבין כי תיבה אחת רומזת לצדיק ואין בצדיק שום אות כדפי׳ אלא כ״ד אתוון דצדיק שהוא כוללם בתוכו ולפיכך אמר דבהון כ״ד אתוון ולא אמר דאינון כ״ד אתוון כדקאמר בשמע ולפי שבשמע מנין האותיות הם מהתיבות כ״א שוה לחברתה לפיכך הקדים האותיות עכ״ל.