זהר

שכט) אמר ליה, ובזמנא דגלותא לאו הכי. א"ל זרעו כתיב, ולאו איהו, אימתי נפיק, כד נוקבא בדבוקא חד עם דכורא. ואי תימא לא ראיתי צדיק נעזב, בזמנא דגלותא מאי היא.

פירוש הסולם

שכט) א"ל ובזמנא דגלותא וכו': אמר לו, הרי בזמן הגלות אינו כן, שאין זו"ן בזווג דלא פסיק, רק בעת שישראל בארצם ובית המקדש קיים, ולא בזמן הגלות. ומשיב, זרעו כתוב, ולא הוא, שאינו כתוב והוא מבקש לחם, אלא וזרעו מבקש לחם, ומתי יוצא הזרע, רק כשהנוקבא היא בזווג עם הזכר. כלומר, שאין הכתוב מדבר, בצדיק עצמו אלא בזרעו, שהיא בהכרח בעת הזווג, ולא בעת הגלות. ושואל, ואם תאמר, הרי הכתוב אומר גם ולא ראיתי צדיק נעזב שהמדובר הוא בו עצמו, ויש לשאול, בזמן הגלות איך הוא, הרי אז הצדיק נעזב, ואין לו זווג עם הנוקבא.