זהר

שכט) עד דאתפשטת ושרייא לבי גרון, אתר דאיהו נביע תדיר, ברזא דאיהו רוח חיים. וכדין כד אתפשטת ההיא מחשבה, ושריא באתר דא, אקרי ההיא מחשבה, אלקים חיים. דכתיב הוא אלקים. חיים.

פירוש הסולם

שכט) עד דאתפשטת וכו': עד שנתפשטה הבינה ושרתה בתוך הגרון דא"א, מקום שהוא נובע תמיד, בסוד שהוא רוח חיים. רוח פירושו קומת ו"ק, ומתוך שהבינה יצאה מראש דא"א, לגרון, היא נעשתה לו"ק חסר ג"ר, וע"כ אומר, שהוא רוח חיים.
וכדין, כד אתפשטת וכו': ואחר כך, כאשר נתפשטה מחשבה ההיא, חכמה דא"א, ושרתה במקום זה, בהבינה, דהיינו שהבינה חזרה וקבלה ג"ר מהחכמה דא"א, ונעשית הבינה שוב לבחינת מחשבה, נקרא אז מחשבה הזו בשם אלקים חיים. שכתוב, הוא אלקים חיים. פירוש. כי מטרם שהבינה השיגה ג"ר היתה רק באותיות מ"י של אלקים, כי אותיות אל"ה נפלו ממנה לזו"ן, וכשחזרה לראש א"א עם אתוון אל"ה, נעשה בה שוב השם אלקים, אלא שהיה עוד סתום ואינו מאיר מטעם חוסר חסדים. וכשקנתה ג' הקוין, נעשה בה השם, אלקים חיים, כנ"ל בהקדמת הזהר דף ל' אות כ' ע"ש.