זהר

שכט) עד דהוו אזלי, חמו חד חויא מדבר קמייהו, א״ר שמעון, ודאי דא אזיל לארחשא לן ניסא, רהט ההוא חויא קמייהו, וקטר בחד אפעה בקיטרא דאורחא נצן חד בחד ומיתו. כד מטון, חמו לון לתרווייהו שכיבין בארחא. אמר ר״ש, בריך רחמנא דרחיש לן ניסא. דהא כל מאן דאסתכל בהאי, כד איהו בקיומיה, או איהו יסתכל בב״נ, לא ישתזיב ודאי, כ״ש אי יקרב בהדיה. קרא עליה, לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך. ובכלא עביד קב״ה שליחותא דיליה, ולית לן לאנהגא קלנא בכל מה דאיהו עבד. ועל דא כתיב, טוב יי׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתיב, יודוך יי׳ כל מעשיך.

פירוש הסולם

שכט) עד דהוו אזלי וכו׳: בעוד שהיו הולכים, ראו נחש אחד הולך לפניהם. אמר ר״ש, ודאי שזה הולך לעשות לנו נס. רץ נחש הזה לפניהם, ונקשר באפעה אחת באמצע הדרך, נלחמו אחד באחד, ומתו. כשהגיעו להם, ראו אותם שניהם מוטלים בדרך. א״ר שמעון, ברוך הרחמן שעשה לנו נס. כי כל מי שיסתכל בזה, באפעה, כשהוא חי, או הוא מסתכל באדם, אינו ניצל ממנו ודאי, וכל שכן אם קרב אצלו. קרא עליו, לא תאונה אליך רעה ונגע לא יקרב באהלך, ובכל דבר עושה הקב״ה את השליחות שלו, ואין לנו לנהוג בזיון בכל מה שעשה. וע״כ כתוב, טוב ה׳ לכל ורחמיו על כל מעשיו. וכתוב, יודוך ה׳ כל מעשיך.