זהר

שכט) ועל דא כתיב, יי׳ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו על נוהו ממש. דא מטרוניתא, ודא הוא ודאי. ומאי אומר. אוי שהחרבתי את ביתי וכו'. ביתי זווגא דמטרוניתא. ודא הוא ודאי, ערות אביך וערות אמך לא תגלה. דהא מכל סטרין ערייתא הוא. וכדין, לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם דהא אתר אחסנת ברכאן דמבועין דנחלין דהוו נגידין ושקיין כדקא חזו, אתמנעו.

פירוש הסולם

שכט) ועל דא כתיב וכו׳: וע״כ כתוב, ה׳ ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו. על נוהו ממש, שהיא המלכה, שאיננה, וזהו ששואג ודאי. ומהו אומר. היינו, אוי שהחרבתי את ביתי וכו׳ (כמ״ש ברכות ג.) ביתי, פירושו זווג המלכה. וזה הוא ודאי ערות אביך וערות אמך לא תגלה. כי מכל הצדדים היא ערוה. דהיינו פגם. כי כשנפרדה המלכות שהיא אמך בעון התחתונים, מסתלקים האורות גם מז״א, ונמצא גם ז״א, שהוא אביך, נפגם. ואז לבשו שמים קדרות ושק הושם כסותם דהיינו ז״א שנקרא שמים. כי מקום נחלת הברכות של מבועי הנחלים, שהם בבינה, שהיו נוזלים ומשקים ז״א כראוי, נמנעו ונסתלקו.