זהר

שכח) מי חטאת ודאי, מי נדה, כלא מסאבא. ועל דא שלטא רוח קודשא, ורוח מסאבא אתכפיא, דלא שלטא כלל. ודא הוא דינא דרוח מסאבא, מחוץ למחנה. בגין דאיהי רוח מסאבא, דכתיב והיה מחניך קדוש. אתא רבי אבא ונשקיה.

פירוש הסולם

שכח) מי חטאת ודאי וכו': וע"כ היא מי חטאת ודאי, מי נדה, הכל טומאה. וע"כ, אחר שנעשה בה דין, שולט רוח הקודש, ורוח הטומאה נכנע ואינו שולט כלל. ודין זה שנעשה ברוח הטומאה, הוא מחוץ למחנה. משום שהיא רוח הטומאה, וכתוב, והיה מחניך קדוש. בא ר' אבא ונשקו.