זהר

שכח) אמר רבי שמעון, כמה חביבין אינון מלי דאורייתא. זכאה חולקיה, מאן דאתעסק בהו, וידע למיהך בארח קשוט. והבית בהבנותו. כד סלקא ברעותא דקב"ה, למעבד יקרא ליקריה, סלקא מגו מחשבה רעותא, לאתפשטא, ואתפשטת מאתר דאיהי מחשבה סתימא, דלא אתיידע.

פירוש הסולם

שכח) אמר רבי שמעון וכו': כמה חביבים הם דברי התורה. אשרי חלקו מי שעוסק בהם, ויודע ללכת בדרך אמת, והבית בהבנותו, פירושו, כי כשעלה ברצונו של הקב"ה לעשות יקר ליקרו, עלה רצון מתוך המחשבה להתפשט, דהיינו שהבינה המכונה רצון, יצאה מהראש דא"א הנקרא מחשבה, ונתפשטה הבינה. מהמקום שהוא מחשבה סתומה. דהיינו ממקום חכמה סתימאה דא"א, שהיא בלתי נודעה, כי חכמה דא"א נסתמה, ואינה נודעת במדרגות האצילות עד גמר התקון. ובינה זו שיצאה מראש א"א משמשת להשפיע חכמה במקום חכמה סתימאה דא"א.