זהר

שכח) ותנינן, אסור לאסתכלא בשכינתא, בג״כ אית תכלא, בגין דתכלת, איהו כרסייא לבית דוד, ותקונא דיליה. ודא איהו דחלא מן קדם יי׳ לדחלא מההוא אתר. ועל דא וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות יי׳, ודא כרסייא דדיינין בה דיני נפשות, כמה דאוקמוה, דכל גוונין טבין לחלמא, בר תכלא, דאיהו כרסייא דסליק בדינא דנפשות.

פירוש הסולם

שכח) ותנינן אסור לאסתכלא וכו׳: ולמדנו, אסור להסתכל בשכינה. משום זה יש תכלת בציצית, משום שתכלת הוא כסא לבית דוד שהוא המלכות, ותקון שלו. וזה הוא כדי לירא מפני ה', לירא ממקום ההוא, וע״כ, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה'. ותכלת, הוא כסא שדנים בו דיני נפשות, כמו שהעמידוהו, שכל הצבעים טובים לחלום חוץ מתכלת, שהוא כסא העולה בדיני נפשות.
פירוש. תכלת, ה״ס התכללות בגוון אוכמא, שהיא כח המסך דנקודה דמנעולא שה"ס מלכות דצמצום א׳ הבלתי ממותקת בבינה, וכיון שיש התכללות הזו בתכלת, ע״כ ה״ס כסא, שדנים בה דיני נפשות, שהיא שומרת על המלכות, שלא להמשיך החכמה ממנה ממעלה למטה, ומי שממשיך החכמה ממעלה למטה היא מתעוררת עליו ולוקחת נשמתו. וז״ש, אסור לאסתכלא בשכינתא, החכמה נקראת הסתכלות עינים, שאסור להמשיך אותה ממעלה למטה כנ״ל, בגין כך אית תכלא, משום זה יש תכלת בצצית, בגין דתכלת איהו כרסיא לבית דוד, שהוא כסא דין אל המלכות הנקראת בית דוד, ותקונא דיליה, שהתכלת הוא תקון המלכות, לשמרה שלא ימשיכו ממנה החכמה, ממעלה למטה. וכיון שסוד הציצית ה"ס הארת החכמה, כנ״ל בסוד ציץ וציצית, ע״כ צריכים לשום עליהם תכלת לשמירה. שלא ימשכוה רק ממטה למעלה. וז״ש, וע״ד, וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה׳ וגו׳ שמפחד התכלת תזכרו לקיים כל מצות ה׳ כהלכתן. ועי׳ היטב לעיל (אות קכ"ד) בהסולם, ששם הארכנו.