זהר

שכז) ונשמתין כד סלקין, אתסחיין בההוא נהר די נור, וסלקין לקורבנא ולא אתוקדן, אלא אתסחיין. תא חזי מסלמנדרא, דעבדין מנה לבושא. ומגו דאיהי מנורא, לא אתסחייא ההוא לבושא, אלא בנורא, אשא אכיל זוהמא דביה, ואתסחי ההוא לבושא. הכי נמי נשמתא די נור דאתנטילת מגו כורסייא קדישא. דכתיב בה כרסיה שביבין די נור. בזמנא דבעייא לאתסחייא מההוא זוהמא דבה, אתעברת בנורא ואתסחייא. ונורא אכלא כל ההוא זוהמא די בנשמתא. ונשמתא אתסחייא ואתלבנת.

פירוש הסולם

שכז) ונשמתין כד וכו': וכשעולות הנשמות הן רוחצות בנהר דינור ההוא ועולות לקרבן, ואינן נשרפות אלא מתרחצות, בוא וראה מסלמבדרא, שעושים ממנה לבוש, ומתוך שהיא נולדה מאש, לא נרחץ לבוש ההוא אלא מאש, האש אוכלת הזוהמא שבו והלבוש נרחץ. אף הנשמה שהיא מאש שנלקחת מכסא הקדוש, שהוא מלכות, שכתוב בה, כרסיה שביבין די נור, בזמן שצריכה להתרחץ מהזוהמא שבה נעברת באש ונרחצת והאש אוכלת כל זוהמא ההיא שבנשמה, והנשמה נרחצת ומתלבנת.