זהר

שכז) כל אינון רתיכין וסייעתא דיליה, בעאן תדיר ירך, ואזלי בכסופא אבתריה. ובג"ד, הני ברכי דרבנן דשלחי, מן דא איהו. דכל כסופא דלהון, בתר ירך איהו, וכל שכן ירך דרבנן, וכל מלה אהדר לאתריה, וקודשא ברך הוא לא גרע כלום, מכל מה דאצטריך, ולא בעא דיקרב לקדושה, בר עמיה ועדביה חולקיה ואחסנתיה. כמה דעביד קודשא בריך הוא לעילא, הכי עבדי ישראל לתתא, והכי אצטריך למעבד, והכי תנינן, אסיר ליה לישראל, למילף אורייתא לעכו"ם, דכתיב, מגיד דבריו ליעקב וגו', לא עשה כן לכל גוי וגו'

פירוש הסולם

שכז) כל אינון רתיכין וכו': כל אלו המרכבות והחברה שלו, רוצים תמיד ירך והולכים בהשתוקקות אחריו. ומשום זה אלו ברכי רבנן העיפים מן זה הוא, מן הס"א, שכל השתוקקותם הוא לירך, ומכל שכן ירך דרבנן. וכל דבר הוחזר למקומו, והקב"ה אין גורע כלום מכל מה שצריך, ואינו רוצה שיקרב לקדושה חוץ מעמו וגורלו חלקו ונחלתו. כמו שעושה הקב"ה למעלה, כך עושים ישראל למטה, וכך צריך לעשות, וכך למדנו, אסור לו לישראל ללמוד תורה לעכו"ם, שכתוב, מגיד דבריו ליעקב וגו'. לא עשה כן לכל גוי וגו'. כי צריכים להרחיק אותם מקדושה.