זהר

שכז) ויהי אברם בן תשעים שנה ותשע שנים וגו'. רבי אבא פתח כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור וגו'. דוד מלכא אמר האי קרא כי מי אל מבלעדי ה'. מאן הוא שליטא או ממנא דיכול למעבד מדי מבלעדי ה', אלא מה דאתפקד מעם קב"ה, בגין דכלהו לא ברשותייהו קיימי, ולא יכלי למעבד מדי. ומי צור: ומאן איהו תקיף דיכול למעבד תוקפא וגבורה מגרמיה, מבלעדי אלקינו. אלא כלהו בידא דקב"ה, ולא יכיל למעבד מדי בר ברשותיה.

פירוש הסולם

שכז)​ ויהי אברם בן תשעים שנים וגו': ר' אבא פתח.​ כי מי אל מבלעדי ה' ומי צור וגו'. דוד המלך אמר את הכתוב הזה. כי מי אל מבלעדי ה'. היינו, מי הוא המושל או הממונה שיכול לעשות דבר, מבלעדי ה', אלא שעושים מה שנצטוו מאת הקב"ה, כי כולם אינם ברשותם עצמם, ואינם יכולם לעשות משהו ומי צור, ומי הוא תקיף, שיוכל לעשות תוקף וגבורה מעצמו, מבלעדי אלקינו, אלא כולם הם ביד הקב"ה, ואינם יכולים לעשות משהו רק ברשותו.