זהר

שכז) ר״ש הוה אזיל בארחא, והוה עמיה ר׳ אלעזר ור׳ אבא ור׳ חייא ור׳ יוסי ור׳ יהודה, מטו לחד טיקלי דמיא, פוסקרא ר׳ יוסי בקטפוי לגו מיא, אמר קוטרא דקוסטי דמיא ולואי לא שכיח. א״ל ר׳ שמעון, אסיר לך. שמשא דעלמא הוא, ואסיר לאנהגא קלנא בשמשא דקודשא ב״ה וכל שכן דאינון עובדי קשוט, בנימוסי דקסטירא עלאה שכיחי.

פירוש הסולם

שכז) ר״ש הוה אזיל וכו׳: ר׳ שמעון היה הולך בדרך, והיה עמו ר׳ אלעזר ור׳ אבא ור׳ חייא ור׳ יוסי ורבי יהודה, הגיעו לחריץ עם מים, פסג ר׳ יוסי עם בגדיו לתוך המים, אמר, תקון חריצים ובקעי מים שבני אדם עושים בתוך שדותיהם להעברת המים, הלואי שלא היו נמצאים, אמר לו ר״ש, אסור לך לומר כך, משמש העולם הוא, ואסור לאדם לנהוג בזיון במשמשו של הקב״ה, ואפילו אם הוא מזיק, וכל שכן אם הם מעשים של אמת, כגון אלו החריצים שבשדות, שנמצאים בחלקי השגחה העליונה, כלומר, שיש שורש לתקון זה למעלה.
טיקלי, פירושו חריץ, מלשון האי מאן דתקיל תקלא, (ב״ב נ״ד:) דהיינו החריצים שעושים בכרמים ובשדות להעברת המים. כמ״ש בכלאים ח', חריץ שעובר בכרם. פוסקרא, פירושו עבר ופסג, לפי הענין, בקטפוי, פירושו בבגדיו. מלשון קטיפות אינן חייבות בציצית (ספרי שלח) קוטרא, פירושו תקון, מלשון קטרין ליה גננא (ברכות ט״ז). קוסטי דמיא, פירושו מעבירי המים, לפי הענין.