זהר

שכז) ובגין לא יתאבידו אלין בינוניים, אמר משה וכי ימרון בני עלמא דאנא כנח דלא בעי רחמי על דריה, בההיא זמנא מסר גרמיה עלייהו, הדא הוא דכתיב ואם אין מחני נא.

פירוש מעלות הסולם

שכז) ובגין דלא יתאבידו וכו׳: ​ומשום שלא יאבדו אלו הבינונים, הדבוקים בהארת חכמה שבשמאל, ורוצים להמשיכה ממעלה למטה שלגביהם תמה זכות אבות, אמר משה, וכי יאמרו בני העולם שאני כנח שלא בקש רחמים על דורו, עיין בזהר פרשת נח (אות ק״פ) וז״ל: ת״ח, מה בין משה לשאר בני עלמא, בשעתא דאמר לו קב״ה ועתה הניחה לי וגו׳ ואעשה אותך לגוי גדול וגו׳, מיד אמר משה וכי אשבוק דינהון דישראל בגיני, השתא יימרון כל אינון בני עלמא דאנא קטלית לון לישראל כמה דעבד נח. בעת ההיא מסר עצמו עליהם למיתה, זהו שכתוב ואם אין מחני נא.
פירוש: אותם שאינם חפצים בתקון של הקו האמצעי ודבוקים בקו שמאל לבד, אינם נתתקנים רק ע״י המשכת החכמה ממעלה למטה, שתהיה בגמר התקון, בסוד בלע המות לנצח, אלא שהצדיקים בתקון של נפילת אפיים ומסירת נפשם למות ממשיכים להם נפשות דקדושה מזווג זו״ן, ומזכים אותם באופן שיש להם כח להתגבר על הצד הרע ולהכניעו לצד הטוב, גם במשך שתא אלפי שני, והענין הוא, שבכל זווג יש ב׳ בחינות א׳ היא עצם החכמה המתגלה ממעלה למטה, כי לא יצוייר שיוכלו לצאת ו״ק דחכמה בלי ג״ר אלא שמתחלת הזווג נמשך לכל פרצוף קומה שלימה מג״ר וו״ק דחכמה. ב' היא גילוי הדינים שנגרמו מחמת המשכת החכמה ממעלה למטה. והמתדבק בבחינה א׳ שרוצה להמשיך או להתפלל על קבלת הארת הזווג שבבחינה א׳ נבחן כנמצא עומד לפני המלך בעת הזווג, דהיינו שרוצה להמשיך משם הארת החכמה ממעלה למטה שזה אסור, אלא שצריכים להתדבק בבחינה הב' דהיינו בגילוי הדינים שנגרמו מחמת המשכת החכמה ממעלה למטה, והתדבקות זו נבחנת כנופל על פניו, כי הפנים ה״ס חכמה, כמו שכתוב חכמת אדם תאיר פניו. ודינים אלו המזהירים אותו לא להמשיך חכמה הם כמו שמפילים את פניו, ומבחינה זו הוא מכליל עצמו בזווגו של המלך, והחיצונים בורחים מפני הדינים המרחיקים אותם שלא יינקו מהארת הזווג. וזה לשונו של הזהר חדש פרשת תרומה (אות י״ג) בגין דנפילה דא דאתמסר בר נש למותא, אצטריך לכוונא רעותיה, ולמעבד נחת רוח לההוא סטרא דשריא ביה מותא, שהוא מלכות בשעה שדבוקה בקו שמאל, ולא בקו אמצעי. כמה דעביד קוף בחרבות ובהרים, אחזי גרמיה דמית, ואתחזי דמית קמי חיותא חדא, דדחיל מינה. כיון דההוא חיוותא קריב לגביה וחשיב לקטלא ליה, ולנשכא ליה, חמא ליה נפל לארעא כמת, וחשיב דאיהו מת, כדין תב לאחורא ולא מקטרג ליה. וזה אומרו ובגין דלא יתאבידו אלין בינונים וכו׳ שתמה להם זכות אבות, בההוא זמנא מסר גרמיה עלייהו הה"ד ואם אין מחני נא, ומסר נפשו למיתה בסוד נפילת אפים שהוא בחינה ב׳ הנ״ל, לגלות הדינים המזהירים שלא להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה, והעלה מ״ן להכליל עצמו בזווג זו"ן בבחינת הקו האמצעי המייחד אותם זה בזה כנ״ל, ואחר שחיבר המלכות עם ז״א אין לרשעים עוד מה לינק מן המלכות, ורבים מהם חוזרים מחמת זה בתשובה, וממשיך להם נפשות דקדושה מזווג זו"ן. (עיין זהר תרומה אות מ״ה מ״ו).