זהר

שכו) ודא הוא טוב, אלין תלת אתוון, טו"ב, אתכלילו לבתר לצדיקא דעלמא, דכליל כלא לעילא ותתא, כד"א אמרו צדיק כי טוב, בגין דנהירו עלאה כלילא ביה, דכתיב טוב ה' לכל ורחמיו על כל מעשיו, לכל כתיב, דא סתמא דמלה בגין לאנהרא יומא חד דנהיר לכלא, עלאה על כלא. עד כאן סתמא דמלין.

פירוש הסולם

שכו) ודא הוא טוב, אלין תלת אתוון טו"ב אתכלילו לבתר לצדיקא דעלמא, דכליל כלא לעילא ותתא: וזה הוא, ג' האותיות ט' ו' ב', הט' ה"ס יסוד דישסו"ת הו' הוא ז"א, הב' הן ב' הנוקבין עלאה ותתאה. דהיינו על דרך שנתבאר לעיל. ואלו ג' אותיות טו"ב נכללו לאח"כ בצדיק יסוד עולם הכולל הכל למעלה ולמטה. דהיינו יסוד דז"א, הכולל ג' בחינות הנ"ל. כד"א ​אמרו צדיק כי טוב, בגין דנהירו עלאה כלילא ביה, והוא שכתוב אמרו צדיק כי טוב, כי הצדיק שהוא יסוד, נקרא כן משום שג' בחינות אור העליון המרומזים בט' ו' ב', נכללים בו.
דכתיב טוב ה' לכל וגו', לכל כתיב דא סתימא דמלה, בגין לאנהרא יומא חד דנהיר לכלא, שכתוב ​טוב ה' לכל וגו', זה המלה לכל, הוא סתם, שאינו מפרט למי הוא טוב, שהוא משום להאיר יום אחד המאיר לכל, דהיינו היסוד,שהוא יום הששי להיותו כלול מכל חמשת הימים. וע"כ נקרא היסוד כל, וטוב ה' לכל, היינו שהטוב הנ"ל מאיר בהיסוד. עד כאן סתמא דמלין, ע"כ הדברים בסתם, דהיינו בכללות, ולהלן יתבארו בפרטות.