זהר

שכו) ותאנא בצניעותא דספרא, בעא עתיקא קדישא למחזי, אי אתבסמו דינין, ואתדבקו תרין אלין דא בדא, ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא, דכתיב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו׳. ולא הוה יכיל עלמא למסבל, משום דלא אתבסמת, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא, ובג״כ לא הוה יכיל לאתבסמא. וכד נפיק דא קין מסטר דנוקבא, נפק תקיף קשיא, תקיף בדינוי, קשיא בדינוי. כיון דנפק אתחלשת ואתבסמת.בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר, וסליק קדמאה דהוה תקיפא קשיא, וכל דינין אתערבו עמיה.

פירוש הסולם

שכו) ותאנא בצניעותא דספרא וכו׳: ולמדנו בספרא דצניעותא. עתיקא קדישא רצה לראות אם הדינים נתבשמו, נתדבקו ב׳ אלו, אדם וחוה, זה בזה, ויצא מצד הנוקבא דין קשה. שכתוב, והאדם ידע את חוה אשתו ותהר ותלד את קין ותאמר קניתי וגו׳. כי העולם לא היה יכול לסבול, משום שחוה עוד לא נתבשמה והנחש הקשה הטיל בה זוהמא של דין קשה, ומשום זה לא היתה יכולה להתבשם. וכשיצא קין זה מצד הנוקבא, יצא חזק וקשה, חזק בדיניו, קשה בדיניו. כיון שקין יצא ממנה, נחלשה ונתבשמה. אחר זה ילדה נשמה אחרת שהיא ממותקת יותר, ועלה עליו הראשון, קין, שהוא יותר חזק, שכל הדינים נתחברו עמו.
פירוש. אחר שביאר אצילות הנוקבא, והנסירה, והזווג השלם דפנים בפנים שביום השבת, מבאר עתה, ענין הזווג דחול, שהיה אחר אכילת עצה״ד. שזווג הזה היה כבר אחר הנסירה, בהיות זו"ן פנים בפנים, אלא קודם יום השבת. והנה ע״י החטא דעץ הדעת, שפירושו התעוררות המשכת החכמה ממעלה למטה, כרצון הנחש וכל הקליפות, גרם למעלה סוד ביאת נחש על חוה. כלומר שהקליפה הנקראת הנחש העליון, קבלה כח ע״י חטא התחתונים בעץ הדעת, להתדבק בנוקבא כדי להמשיך ממנה החכמה ממעלה למטה, כמו שהיתה לפני הנסירה, ובזה עורר כח השמאל והאחור של הנוקבא, והטיל זוהמא בנשמות הכלולות בנוקבא, שזוהמא זו פירושו, שהטיל עליהן שליטת השמאל, שלא תרצנה להכלל בימין.
וע״כ נבחן זווג הזה (כמ"ש לעיל בראשית א׳ אות תנ״ה) שאומר שם, תרין אתו עלה דחוה, כי מצד אחד נתדבקה הנוקבא עם ז״א שהוא קו אמצעי, המתקן את החכמה, שלא תאיר אלא ממטה למעלה, (כנ״ל ב״א דף ס׳ ד"ה מחלוקת) שעי״ז מיחד ב׳ הקוין ומלביש החכמה בחסדים. ומצד הב׳ נתדבק בה הנחש, המעורר המשכת ג"ר דשמאל, דהיינו ממעלה למטה, ולהפרידה מן הימין שהוא חסדים, בהתנגדות לקו האמצעי, וז״ש שם, ואולידת תרין, דא נפק לזיניה ודא נפק לזיניה, וכו'. שהולידה ב׳ נשמות קין והבל, שקין נולד מזוהמת הנחש, והבל נולד מחסדים דז״א.
וז״ש כאן, בעא עתיקא קדישא למחזי אי אתבסמו דינין, דהיינו אחר חטא של עצה״ד, רצה המאציל לראות אם הדינים שבנוקבא נתבשמו בז״א, כלומר, שרצה לראות אם החטא דעצה״ד לא פגם בדינים דנוקבא. ואתדבקו תרין אלין דא בדא, דהיינו שעורר את ז״א ונוקביה, שיתחברו זה עם זה. ונפק מסטרא דנוקבא דינא תקיפא, כי זוהמת הנחש התגברה על הנשמה, ויצאה הנשמה כולה מבחינת הנוקבא וזוהמא דחויא, דהיינו מבחינת מלמעלה למטה של החכמה, שהוא דין קשה, שאין רצונו להתחבר עם הימין. הה״ד והאדם וגו׳ ותהר ותלד את קין, ולא היה העולם יכול לסבול משום שהנוקבא לא נתבשמה בז״א, אלא שהולידו בשליטת השמאל בלבד. ומהו הטעם שלא נתבשמה בז״א, הרי נתחברה עמו. הוא משום, וחויא תקיפא אטיל בה זוהמא דדינא קשיא, שבסבת חטא התחתונים בעצה״ד קבל הנחש כח להטיל זוהמא בנשמות, כמ״ש לעיל. ובג״כ לא הוה יכיל לאתבסמא כי הטיל בה כח שליטת השמאל על הימין שנקרא זוהמא כנ״ל. כיון דנפק, אחר שיצא ממנה קין, שהוא זוהמת הנחש ושליטת השמאל, אתחלשת ואתבסמת נחלשה כח השמאל שבה, ונתחברה ונתבשמה בימין, בז״א. בתר דא, אפיקת אחרא בסימא יתיר, דהיינו נשמת הבל, שהוא יצא מז״א מן החסדים.