זהר

שכה) ט' תשיעאה דכלא, את דאתנהיר מעלאה, ראשיתא ואתכליל ביה, ואתעביד בסתימו דנקודה, רזא די', דהיא נקודה חדא. ו' מחיליה נפיק, ביה אתעביד שמים. כד אסתיים בנקודה חד, ואתגניז גו, אתנהרא ב'. מניה נפקו עלאה ותתאה, עלאה טמירא, תתאה אתגלייא, ברזא דתרין, וקיימא בחילא דלעילא.

פירוש הסולם

שכה) ט' תשיעאה דכלא, את דאתנהיר מעלאה ראשיתא ואתכליל ביה: אות ט' היא תשיעי לכל, דהיינו יסוד, שהיא תשיעי לע"ס, והיא אות המאירה על ידי העליון הנקרא ראשית ונכללה בו. דהיינו א"א, (כמ"ש לעיל דף ו' אות ב' וע"ש בהסולם) שהוא נקרא ראשית, מטעם היותו פרצוף הראשון הנושא לנקודה דמפתחא, שעל נקודה זו מתגלים כל המוחין, וכיון שהט' מקבלת מא"א הנק' ראשית נמצאת גם היא מאירה בנקודה דמפתחא וכל המוחין מתגלים על ידה.
ואתעביד בסתימו דנקודה, רזא די' דהיא נקודה חדא, ובכה הסתום שיש בנקודה דמפתחא, נעשה סוד הי', הנכנסת באור ונעשה אויר, שהיא נקודה אחת. כלומר שסוד הי' הנכנסת באור של ישסו"ת ונעשו בבחינת אויר, (כנ"ל דף מ"ה סוף אות ל"ב) י' זו נעשתה מהנקודה דמפתחא, ונקודה הב' הנק' מנעולא אינה מגולה בה, וע"כ לעת גדלות יוצאת הי' מאויר, והישסו"ת חוזרים להיות אור, עש"ה, אבל אם גם הנקודה הב' הנקראת מנעולא היתה מחוברת בהי' אז לא יכלה הי' לצאת מאויר, כמו שנוהג באו"א. וז"ש דהיא נקודה חדא, דהיינו שלא נתחברה בה נקודה השניה הנק' מנעולא. (ועי' היטב לעיל בהקדמת הזהר במאמר מנעולא ומפתחא, דף נ"ה ד"ה וטעם הדבר, ובכל ההמשך שם)
ו' מחיליה נפיק, ביה אתעביד שמים, כד אסתיים, בנקודה חד, ואתגניז גו, אתנהרא ב' הו' דהיינו ז"א, מכחה של הט' יצא, השמים, שהוא ז"א, כשנסתיים נעשה בנקודה אחת, שהוא מנעולא. ונגנזה בו בפנים, ואח"כ האירה בו נקודה הב', הנמשכת מן הט', שהיא מפתחא. פירוש. הז"א שנק' ו' דהויה ונקרא שמים, יצא מכחה של הט', דהיינו מנקודה דמפתחא, אמנם תחלה נתקן הז"א בנקודה אחת הנק' מנעולא, ואחר שנסתיים, דהיינו בנקודת החזה דז"א ששם מסתיים פרצוף ז"א הגדול, הנה מכחה של הט'. נגנזה שם נקודה זו דמנעולא, ונמשך המחזה ולמטה של הז"א בהארת נקודה הב', דהיינו בנקודת המפתחא, באופן שסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמעלה, הוא בנקודה דמנעולא. וסיום פרצוף ז"א שמחזה ולמטה, הנק' ז"א הקטון הוא בנקודת המפתחא,(וטעם הדבר עי' בהקדמת הזהר דף נ"ה ד"ה וטעם הדבר).
מניה נפקו עלאה ותתאה, עלאה טמירא, תתאה אתגליא ברזא דתרין, וקיימא בחילא דלעילא: מן ז"א יוצאות ב' נוקבין, עליונה למעלה מחזה, ותחתונה למטה מחזה, העליונה היא נעלמה, להיותה יוצאת מנקודה דמנעולא שבז"א והתחתונה נתגלה בסוד ב' הנקודות, דמנעולא ודמפתחא, אבל עומדת רק בכח הנקודה העליונה דהיינו דמפתחא, ונקודה דמנעולא גנוזה בה ואינה ניכרת, וע"כ מתגלים בה המוחין.