זהר

שכה) ובשעתא דאמרת נזכירה דודיך מיין, אתקריב ההוא מקטרגא,וכיון דחמת ליה, אתעבידת מסכנא, ברזא דאת ד', בגין דלא יסתאב מקדשא. וההוא מקטרגא פשיט זנביה בחידו, לקבלא מעינוגי דחדוא, וע"ד ק'.

פירוש הסולם

שכה) ובשעתא דאמרה נזכירה וגו': ובשעה שהמלכות אמרה, נזכירה דודיך מיין, קרב אותו מקטרג, להמשיך החכמה ממעלה למטה, וכיון שראתה אותו, עשתה עצמה עניה בסוד אות ד', כדי שלא יטמא את המקדש. ואותו המקטרג, פשט את זנבו בשמחה כדי לקבל מתענוג השמחה, דהיינו להמשיך הארת החכמה ממעלה למטה (כנ"ל אות שט"ו), וע"כ צורת המקטרג היא באות ק', שרגלה נמשכת למטה מן השורה כנ"ל. ונתבאר הטעם של הצירוף ד"ק שבא"ת ב"ש.