זהר

שכה) ובשעתא דבעא למיעל שבתא הוה ברי רוחין ושדין ועלעולין, ועד לא סיים לון, אתת מטרוניתא בתקונהא, ויתיבת קמיה. בשעתא דיתיבת קמיה, אנח לון לאינון ברייאן, ולא אשתלימו. כיון דמטרוניתא יתבת עם מלכא, ואתחברו אפין באפין, מאן ייעול בינייהו, מאן הוא דיקרב בהדייהו. וכד אתחרו, אתבסמו דא בדא. יומא דכלא אתבסם ביה. ובג״כ, אתבסמו דינין דא בדא, ואתתקנו עלאין ותתאין.

פירוש הסולם

שכה) ובשעתא דבעא למיעל וכו׳: ובשעה שהשבת רצתה להכנס, דהיינו בין השמשות, היה בורא רוחות ושדים וסערות, שהם מזיקי עולם, ומטרם שגמרם, באה המלכה בכל התקונים שלה מן השבת, וישבה לפניו. כי ביום הזה משגת ג״ר דחיה המכניעות ומבטלות כל המזיקים והסטרא אחרא, שאין אז ממשלה בעולם חוץ ממנה. בשעה שישבה לפניו הניח אלו הבריות ולא נשלמו. כי מאחר שהמלכה יושבת עם המלך ונתחברו פנים בפנים, מי יכנס ביניהם ומי הוא שיקרב אליהם. (ועי׳ לעיל בהקסה״ז דף קצ״א ד״ה וכי) וכשנתחברו, נתבשמו זה בזה, משום שהשבת הוא יום שהכל נתבשם בו. ומשום זה נתבשמו הדינין אלו באלו, כי דינין דדכורא התקיפין ברישא מתבשמין ברישא דנוקבא. ששם נייחין הדינים. ודינין דנוקבא התקיפין בסיפא מתבשמין בסיפא דדכורא ששם הדינין נייחין (כנ״ל אות שכ״ג). ונתקנו העליונים והתחתונים.